דיבור, יפה לבשמים, רע ליין
כריתות ו ע"ב
"אמר רבי יוחנן: כשם שהדיבור יפה לבשמים,כך דיבור רע ליין".
ההשוואה היא דוקא בין יין לבין בשמים, משום שיש ביניהם מכנה משותף.
רבי יוחנן עצמו אמר במסכת הוריות דף יג ע"ב שהרגיל ביין ובשמים, משיב לו הדבר לימוד של שבעים שנה. וכדברי רבא – שאמר רבא: "חמרא וריחני פקחין" – גרמו לי להיות פיקח.
גם בשמים וגם יין הם שגרמו לו לרבא לעשותו "ראש המדברים" של התלמוד – האמורא המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר.
אלא שלבשמים יש יתרון בזה על היין. כי שתיית יין מרובה מדאי גורמת לדיבור מרובה מדאי, כדברי רבי חייא במסכתות עירובין דף סה ע"א; וסנהדרין דף לח ע"א: "נכנס יין יצא סוד".
ואפילו היין עצמו, מעלתו לצורך ריח ובישום חשובה ממעלתו לצורך שתייה, כדברי שמואל משום רבי חייא עצמו במסכתות פסחים דף כ ע"ב ובבא קמא דף קטו ע"ב: "שותין מלוג בסלע, ומזלפין מלוג בשתים".
לכן כשם שיין רע לדיבור, כך דיבור רע ליין.
ואילו בשמים, כל כולם יפין רק הם לדיבור, לכן גם הדיבור יפה לבשמים.
