הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "איכא דאמרי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ל ע"ב

אמר רבא: ולד הנרבעת אסורה - היא וולדה נרבעו, נוגחת אסורה - היא וולדה נגחו, ולד מוקצה ונעבד - מותר. מ"ט לאימיה אקציה, לאימיה פלחי לה.
א"ד [="איכא דאמרי"] ולד מוקצה ונעבד - אסור, מאי טעמא - דניחא ליה בניפחיה. 
 

1.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ג הלכה יב:

כל האסורין לגבי המזבח אוסרין בכל שהן אפילו נתערב אחד בריבוא נפסד הכל ונפסל למזבח, וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד נרבעת ונעבד' ומוקצת ושהמיתה את האדם שולדן אסורין למזבח כמותן.

2.
כסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק ג הלכה יב:

ומ"ש חוץ מולד נרבעת ונעבדת ומוקצת ושהמיתה את האדם. בפרק כל האסורים (שם:) אמר רבא ולד הנרבעת אסורה היא וולדה נרבעו ולד נוגחת אסורה היא וולדה נגחו ולד מוקצת ונעבד מותר מ"ט לאימיה אקציה לאימיה פלחי לה איכא דאמרי ולד מוקצה ונעבד אסור מ"ט דניחא ליה בניפחיה ופסק רבינו כלישנא בתרא.

ה"כסף משנה" מתכוון – כנראה – שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו לפי שיטתו העקבית שהלכה כסוגיה שמובאת אחרי פתיחה של "איכא דאמרי" [=יש אומרים], אבל לא רק אם מובא בניסוח של "איכא דאמרי", אלא בכל סוגיה שיש בה שני הסברים של "סתמא דגמרא" [לא של דברי אמוראים שנאמרו בשמם] ההלכה היא כהסבר האחרון [="לישנא בתרא"]. כלל זה של הרמב"ם חייב להתבסס על ההנחה שמי שכתב את הביטוי "איכא דאמרי" [ודומיו] וסידר את סדר הסוגיה באופן דומה - הוא "עורך הגמרא", או אפילו חכמי הדורות שאחריו.