מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מי ישאל "מה נשתנה"?
"מחלקין להן קליות ואגוזים בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו... חוטפין מצות בליל פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו" (פסחים קט ע"א). טובלים פעמיים, כדי שיהיה היכר לתינוקות (פסחים קיד ע"ב). אין הכונה לשאלות "מה נשתנה" שבהגדה, וכפי שנהוג כיום שהילדים הם השואלים. שהרי מנין לו שהלילה אוכלים רק מצה? אולי גם חמץ? מנין שמטבילים פעמיים ושאוכלים מרור? אלא שיש לעשות פעולות תמוהות, ולגרות את התענינותם, ולאחר מכן, ממקדם עורך הסדר בנקודות המרכזיות והמהותיות, המנוסחות בשאלות "מה נשתנה" שבהגדה: "ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת... ואחר כך עוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו, ומוזגין הכוס השני, וכאן הבן שואל. ואומר הקורא: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות" וכו'. (רמב"ם הל' חמץ ומצה ח,ב). הקורא, עורך הסדר, הוא זה שקורא את שאלות "מה נשתנה", לא הילדים.
לעומת זאת, בתלמוד ירושלמי לא נזכר כלל צורך לעורר את הבנים בפעולות חיצוניות בכדי לגרום להם לגלות התעניינות בסיפור יציאת מצרים. ע"פ התלמוד ירושלמי (פסחים י, ד), בארץ ישראל הבנים שואלים מיד את השאלות המהותיות והענייניות, כל אחד לפי דרכו- החכם, הרשע, והטיפש, ואת הבן שאינו יודע לשאול יש להכניס מיד לעניין: "בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה", בשאלות "מה נשתנה" המנוסחות בהגדה.
תפיסתם של בני חוץ לארץ את התורה ומצוותיה היא פחותה, והתעסקותם היא בפרטים. נדרשים הכנות ואמצעים רבים, אשר גם לאחריהם נקלטים רק השינויים החיצוניים במהותם, ביחס למצוות המרכזיות והעיקריות שבלילה זה. לעומת זאת, בני ארץ ישראל משיגים ומבינים את התורה ומצוותיה במבט כולל, ובדבריהם הם מכוונים לעצם עניינו של לילה זה.
בדור התחיה, בה ארץ ישראל היא מרכז חיי עם ישראל, נשאלות שאלות נוקבות, ובמשך כל השנה, לא רק על מצוות פסח, אלא על כל הערכים והמצוות האישיות והלאומיות של עם ישראל לדורותיו. בארץ ישראל, במקום הטבעי שלנו כאומה, יש לנו את היכולת והצורך ללבן ביחד את הדברים, ולהשיב תשובות מעמיקות וגדולות.
