הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הכלל: "רב" ו"לוי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה כט ע"ב

אמר רב: אחד אתנן זכר, ואחד אתנן כל עריות - אסור חוץ מאתנן אשתו נדה, מ"ט - +דברים כ"ג+ זונה כתיב והא - לאו זונה היא. ולוי אמר: אפילו אשתו נדה, מאי טעמא תועבה כתיב, והא תועבה היא. ולוי נמי, והכתיב זונה! אמר לך: ההיא - זונה ולא זונה. ורב, ההיא זונה ולא זונה מנא לי'? נפקא ליה מדרבי; דתניא, רבי אומר: אין אתנן אסור אלא כל אתנן הבאות לו בעבירה; אבל אתנן אשתו נדה, ושנתן לה שכר להפקעתה, ושנתנה לו באתננו - מותרין; אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר +יחזקאל י"ז /ט"ז/+ ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן [לך] (לה) ותהי להפך. ורב, האי תועבה מאי עביד ליה? מיבעי ליה כדאביי; דאמר אביי: זונה עובדת כוכבים - אתננה אסור, מ"ט - כתיב הכא תועבה, וכתיב התם +ויקרא י"ח+ כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל, מה להלן - עריות שאין קדושין תופסין בה, ה"נ - אין קדושין תופסין בה. וכהן שבא עליה - אין לוקה עליה משום זונה, מ"ט דאמר קרא +ויקרא כ"א+ לא יחלל זרעו - מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא עובדת כוכבים - דאין זרעו מיוחס אחריו. זונה ישראלית - אתננה מותר, מה טעם - דהא קדושין תופסין בה; וכהן שבא עליה - לוקה משום זונה, מ"ט - דהא זרעו מיוחס אחריו. ורבא אמר: אחד זה ואחד זה - אתננה אסור, וכהן הבא עליה - לוקה משום זונה; מ"ט - ילפי מהדדי, מה זונה ישראלית - בלאו, אף זונה עובדת כוכבים - בלאו, ומה אתנן זונה עובדת כוכבים - אסור, אף אתנן זונה ישראלית - אסור.

1.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד הלכה ח:

כל שיש בו שם לע"ז לא יעשה למלאכת הקודש אע"פ שהוא מותר בהנאה, אי זהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך, אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין, אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר, וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה.

2.
כסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק ד הלכה ח:

אי זהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך. משנה בפרק כל האסורים (דף כ"ט). ומה שכתב אחד זונה כותית וכו' או ישראלית. שם פלוגתא דאביי ורבא בזונה ישראלית ופסק כרבא. ומ"ש שפחה. מתבאר שם במשנה האומר לחבירו הא לך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי וכמו שיבוא בפרק זה. ומ"ש שהיא ערוה עליו. שם. ומ"ש או מחייבי לאוין. שם כגון אלמנה לכ"ג ואליבא דרבא מיתוקמא כרבנן דפליגי אר"ע וסברי דקידושין תופסין בחייבי לאוין. ומ"ש אבל הפנויה אפי' היה כהן אתננה מותר. שם לאפוקי מרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה כלומר והרי היא אסורה לכהן.

הרמב"ם פסק כרבא, מפני שהכלל הוא, שהלכה כרבא נגד אביי. ורבא סובר שזונה ישראלית דינה כזונה כותית שאתננה אסור.

3.
המשך דבריו:

ומ"ש וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה. שם פלוגתא דרב ולוי ופסק כרב ואיני יודע למה ואדרבה משמע בגמרא דלית הלכתא כוותיה דאמרינן ורב האי תועבה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדאביי דאמר זונה כותית אתננה אסור וכו' וכיון דלא קי"ל כאביי אלא כרבא וכמו שפסק רבינו לעיל בסמוך היאך פסק כרב

הרמב"ם פוסק כ"רב" נגד "לוי", שאתנן אשתו שהיא נדה – מותר. ועל כך שואל ה"כסף משנה": הרי בגמרא מבואר שרב סובר כאביי והרי הרמב"ם עצמו פוסק כאן שאין הלכה כאביי.

4.
המשך:

ואפשר שטעמו משום דרבי סבר הכי ואע"ג דאמרי' דרב מיבעי ליה לכדאביי לאו דוקא דלדידן דלא קיי"ל כאביי נימא דלרב תועבה אתא לרבות הזכור:

ה"כסף משנה" מסביר: הלכה כרב מפני שדעת רב היא כ"רבי", ומה שהגמרא אמרה שדעת רב היא לפי אביי הרי שקביעה זו אינה הכרחית...

4.1
נראה לומר שכוונתו היא שהרי הלכה צריכה היות כ"לוי" שחי בדורו של רבי יהודה הנשיא והיה מבוגר מ"רב", אלא מכיון שדעת "רב" היא כ"רבי" לכן הלכה כמותו.

5.
ונראה להבדיל בין שני מושגים: "נפקא ליה מדרבי; דתניא, רבי אומר: ..." – שהוא מתאים בדיוק לדעת "רבי", ואילו הביטוי: "מיבעי ליה כדאביי; דאמר..." אין הכרח שממש סבור כמותו, אלא שרק כעיקרון הוא ["רב"] מרבה מהפסוק כמעט כמותו [כאביי].