הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "הלכה כרשב"ג"; "האי תנא סבר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה כה ע"א
אמאי אין קדושה חלה עליהן, קסבר רשב"ג: ולדות קדשים - בהוייתן הן קדושין. דאי ס"ד ממעי אמן הן קדושין אמאי אין קדושה חלה עליהן? הא תפסתינהו קדושה דאימייהו! אלא ש"מ: ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים. והאי תנא סבר: ולדי קדשים - ממעי אמן הן קדושים; דת"ר: אילו (לא) נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר - בכור לא יקדיש הקדישות, ת"ל +ויקרא כ"ז+ איש אותו - אותו אי אתה מקדיש, אבל מקדיש אדם בכור הקדישות ועדיין אני אומר הוא - לא יקדיש, אבל יקדישוהו אחרים - ת"ל בבהמה - בבהמה עסקתי. יכול לא יקדישנו בבטן ת"ל +ויקרא כ"ז+ אשר יבוכר לה', משיבוכר לה' - אי אתה מקדיש, אבל אתה מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים כן - ת"ל אך - חלק. אלמא ס"ל: ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושין.
1.
רשב"ג סובר שולדות קדשים קדושים רק משעת לידתם. והתנא של הברייתא סובר שהם קדושים ממעי אמם.
2.
רמב"ם הלכות תמורה פרק ד הלכה ג:
השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת, שולדי הקדשים במעי אמן הם קדושים.
מהרמב"ם משמע שפסק כתנא של הברייתא ולא כרשב"ג.
3.
כסף משנה הלכות תמורה פרק ד הלכה ג:
השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי וכו'. כך היא הגירסא הנכונה והיא ברייתא בפ"ק דתמורה (תמורה דף י':) וקסבר האי תנא ולדות קדשים ממעי אימן הם קדושים ואע"ג דאיכא תנא דפליג אומר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן בר"פ כיצד מערימין (תמורה דף כד/כ"ה) דרשב"ג סבר כההוא תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו. אבל יש לתמוה דהוה ליה למפסק כרשב"ג דכ"מ ששנה במשנתנו הלכה כמותו וצ"ע:
חשובה הערת ה"כסף משנה" בסוף דבריו: מדוע הרמב"ם פסק שלא כרשב"ג שהרי יש כלל שהלכה כרשב"ג במחלוקתו ואפילו נגד רבים. והוא נשאר ב"צריך עיון".
4.
מקור הכלל הוא:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לח עמוד א:
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה;
4.1
יש אומרים שהכלל תקף רק במשנה ולא בברייתא. ואילו בסוגייתנו חכמים שחולקים על רשב"ג מובאים בברייתא בגמרא ולא מוזכרים כלל במשנתנו, וגם בברייתא אינם מוזכרים במפורש, אלא מכיון שהברייתא היא "סתמית" לכן נחשב כאילו רבים אומרים אותה.
4.2
בכל אופן צריך לומר שה"כסף משנה" סובר שכן צריך לפסוק כרשב"ג.
4.3
ונראה לומר, שדווקא בסוגייתנו באמת צריך לפסוק כרשב"ג בגלל שבמשנתנו לא מופיע מי שחולק עליו.
4.4
מצד שני, יש אומרים ש"רבנן" - שחולקים על רשב"ג - מוזכרים במשנה מכללא, מכך שמוזכר רק שמו של רשב"ג מוכח – מכללא – שחכמים חולקים עליו [דעה יחידה במשנה – חכמים חולקים עליו]. ולכן מוצדקת קושיית ה"כסף משנה".
5.
ולהסבר הרמב"ם אולי ניתן לומר שמהביטוי בגמרא: "והאי תנא סבר" משתמע ש"סתמא דגמרא" פוסקת כאותו תנא – בניגוד לרשב"ג [למרות שנראה שלשון זה מלמד דווקא להיפך].
ביטוי זה - 9 מופעים בש"ס, וכנראה בחלקם לא במשמעות כבסוגייתנו.
6.
ואפשר להסביר את הרמב"ם גם לפי:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב:
ת"ש דא"ל שמואל כו' - אלמא פליגי רבנן עליה מדקאמר שמואל הכי דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן והכי הלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו
ואע"ג דא"ר יוחנן הלכה כרשב"ג בכ"מ במשנתנו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה
שמואל לית ליה האי כללא
וגם רבא דקאמר במסכת ע"ז בפרק חמישי (עבודה זרה דף סט:) הלכה כרשב"ג לית ליה נמי האי כללא
הלכך כל כללות שבגמרא כגון הלכה כסתם משנה הלכה כר"ע מחבירו כר' יוסי מחבירו כרשב"ג במשנתנו ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה וכן ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י כולהו קי"ל הכי בר מהיכא דמפרש גמרא דלית הלכתא הכי.
כלומר, שהכלל שהלכה כרשב"ג איננה הלכה מוכרעת.
7.
אולם לגבי שיטת הרמב"ם יש דעות שונות, כמובא ב"יד מלאכי":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שז:
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בר מערב וכו', נראה דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך כללא בדווקא שהרי מצינו אליו ז"ל שבכמה מהדינים פסק דלא כוותיה וכמו שרשם מקום כבודם הר"ב תוספות יום טוב בפ"ח דעירובין משנה ז' ופ"ד דפסחים משנה ד'.
ומעניין שלא הביא את סוגייתנו שמשמע שהרמב"ם פסק שלא כרשב"ג [כפי שמציין ה"כסף משנה"].
