מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
השכינה שהסתלקה בבית שני
בכמה מקומות בפרק ראשון במסכת יומא, נזכר הפיחות בסדר השראת השכינה בבית שני. חיתום הנבואה בעם ישראל היה בתחילת בית שני, "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" (יומא ט ע"ב), וכן חסרו בבית שני חמישה דברים "ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים" (יומא כא ע"ב). הסיבה המרכזית לפיה פחתה השכינה לדעת ריש לקיש היא בגלל שמעטים מעם ישראל חזרו לארץ, והרוב, ובהם החשובים והמנהיגים, נשארו בבבל (יומא ט ע"ב).
כך השיב ר' יהודה הלוי (כוזרי ב, כג- כד), לשאלת מלך כוזר, מדוע לא עולים לארץ? "הובשתני מלך כוזר. העוון הזה, הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו האלוקים בבית שני. כי כבר היה הענין האלוקי מזומן לחול כאשר בתחלה אלו היו מסכימים כלם לשוב בנפש חפצה. אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל רוצים בגלות ובעבודה שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם. ...כי הענין האלוקי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה". השכינה היא בהתאם לכלים ולהכנות שמכינים על מנת לקבל אותה. ישיבת עם ישראל בארץ, היא תנאי בסיסי להשראת השכינה.
לפי ר' יוחנן זה עדין לא מספיק. גם אם הכל היו עולים בימי עזרא לא הייתה שורה שכינה, "דכתיב: 'יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם' (בראשית ט, כז), אף על גב דיפת אלהים ליפת - אין השכינה שורה אלא באהלי שם" (יומא י ע"א) - "שזכו פרסיים לבנות בית שני. אין שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה, שבא מזרעו של שם" (רש"י).
השכינה שורה במלואה, רק כשעם ישראל כולו עולה לארץ, וריבון בה. בדור זה, אנו בעיצומו של התחדשות תהליך שיבת ציון לאחר שנות גלות ארוכות. יש בו עליות ומורדות, התקדמויות ונסיגות, וכדרך שבה נבנה בנין גדול, ובכל זאת ובינתיים, כאן בארץ ישראל זהו המקום שבו גרים כיום מספר היהודים הגדול ביותר, ובריבונות מדינת ישראל.
