הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "אמר לו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה כג ע"ב

והתני': שלשה עשר שופרות היו במקדש, והיה כתוב עליהן תיקלין חדתין, ועתיקין, קינין, וגוזלי עולה, עצים, ולבונה, וזהב, לכפרת, וששה לנדבה. ותני עלה, ששה לנדבה - לעולה הבאה מן המותרות, שאין עורה לכהנים - דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, ואמרי לה ר"ש: א"כ בטלה מדרשו של יהוידע הכהן; דתניא.

1.
ראה ב"מתיבתא" , הערה כח שמביא מרש"י זבחים דף קג על סוגייתנו שרבי יהודה חזר בו והודה לרבי נחמיה, מפני שלא השיב על דבריו.

2.
לפי זה אולי ניתן ללמוד כלל כללי, השימוש בביטוי "אמר לו" בדו-שיח בגמרא מעיד שאם אין תשובה מפורשת על דברי מי שאמר "אמר לו" הרי חברו חזר בו והודה לחברו.

3.
אבל נראה שחובה להוסיף שאת הביטוי "אמר לו" קבע "עורך הגמרא" שידע במסורת שרבי יהודה הודה לרבי נחמיה. עורך הגמרא יכול היה להביא את דינו של רבי נחמיה באופן חיובי וללא קושיה על רבי יהודה, ובכך שניסח את הדברים כבסוגייתנו משמע שרבי יהודה הודה לרבי נחמיה