הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "אמר לך"; "הכי קאמר"; "הכי קתני"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה כב ע"א

אמר ריש לקיש: חטאת שעיברה שנתה - רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה.
תנן, שעיברה שנתה, ואבדה ונמצאת בעלת מום, אם אחר שכיפרו בעלים - מתה, תיובתא דריש לקיש!
אמר לך - ריש לקיש: כי קתני רישא מתה - אאבדה ונמצאת בעלת מום, אם אחר שכיפרו בעלים - תמות.
אי הכי, אימא סיפא: אם עד שלא כיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב, ואי בעלת מום - הא מסאבא וקיימא!
אמר רבה הכי קאמר: (תנא) שאבדה ונמצאת בעלת מום עובר, אם אחר שכפרו בעלים - מתה, אם קודם שכיפרו בעלים - תרעה עד שתסתאב במום קבוע, ותימכר
אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא - דאם כן ישמור מיבעי ליה למיתני! ועוד שעיברה שנתה למאי הלכתא קתני?
אלא אמר רבא: הכי קתני, עברה שנתה ואבדה, או אבדה ונמצאת בעלת מום, אחר שכיפרו הבעלים - מתה, קודם שכיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב ותימכר.

1.
הגמרא מקשה על ריש לקיש ממשנתנו. הסימן לקושיה מהמשנה האחרונה היא מילת הפתיחה "תנן". [וקשה מאד על כלל זה מפני שבעמוד זה עצמו נאמר גם: "תנן: השני ירעה עד שיסתאב..." ומדובר על משנה ממסכת יומא!]

2.
הגמרא מיישבת בנסיון הסבר ראשון ופותחת בביטוי "אמר לך ריש לקיש". בפשטות, הכוונה היא, שלא ריש לקיש עצמו הסביר את דבריו אלא "סתמא דגמרא".

3.
יש אומרים שהכוננה בביטוי "אמר לך" ללמדנו, שריש לקיש כך יענה אבל "סתמא דגמרא" לא סוברת כך. ויש מסבירים שביטוי זה נועד ללמדנו שהסבר זה אינו להלכה. שני ההסברים דומים מאד. [ההסברים מובאים גם ב"מתיבתא", הערה טז.]

4.
הגמרא מקשה על תרוצו של ריש לקיש [שנאמר אחרי הביטוי "אמר לך ריש לקיש"] ורבה מיישב.

5.
הקושיה מסתיימת בביטוי "תיובתא", אולם מוכח בסוגיה שאין זו קושיה מכרעת, שהרי מייד יש הסברים שמיישבים את דברי ריש לקיש. אם כן מדוע נאמר "תיובתא"? ונראה לומר, שכך נאמר בבית המדרש, ולכן נוכל לומר שהביטוי "אמר לך" נאמר מאוחר יותר – על ידי "עורך הגמרא" או לפניו על ידי "סתמא דגמרא".

6.
רבא מקשה על רבה ורבא עצמו מיישב את תרוצו של ריש לקיש.

7.
לפי המבנה הנ"ל של הסוגיה אולי אפשר להוסיף: הביטוי "אמר לך" אמנם נקבע על ידי "סתמא דגמרא", אבל הוא נועד ללמדנו, שהסבר זה [של ריש לקיש] יוסבר בהמשך על ידי הסברים נוספים - של רבה ושל רבא.
[בסוף העמוד מוזכר הביטוי "אמר לך" בלי שם החכם [רבא], ולא מתאים להסברנו כאן – אולי מפני שלא מוזכר הביטוי השלם "אמר לך רבא".]

8.
רבה משתמש בביטוי "הכי קאמר" ורבא משתמש בביטוי "הכי קתני". בפשטות, שני ביטויים אלה דומים, ומשמעותם כאילו "תיקון" גירסת המשנה.

9.
רבה מתכון שיש לצרף את שני המקרים במשנה. כתוב במשנה: "ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעל מום", ויש לקרוא כך: "ושעיברה שנתה ו(ש)אבדה ונמצאת בעל מום" - האות "ש" מיותרת, אבל ניתן כך להסביר את המשנה, ומתאים לביטוי הפתיחה "הכי קאמר".

10.
רבא מתכוון לקרוא את המשפט במשנה כך:
"ושעיברה שנתה [שאבדה], ושאבדה ונמצאת בעל מום". יש כאן כאילו תוספת של המלה "אבדה", וזה נראה כשינוי גירסא. לכן הגמרא פותחת בביטוי "הכי קתני". אמנם ראה ב"מתיבתא", הערה כד, שטוען שאין זה שינוי גירסא אלא פרשנות שקובעת שהמילה "אבדה" ניתנת לקריאה עם ה"רישא" ["שעיברה"] וגם עם ה"סיפא" של המשפט ["ונמצאת בעל מום"].