הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "קשיא"; "לישנא בתרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה כ ע"ב

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת - לאחר כפרה, אבל לפני כפרה - דברי הכל הוא עצמו יקרב אשם. אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא - דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה; ועוד, התני רב חנניא לסיועי לר' יהושע בן לוי: דאמר ולד ראשון - קרב, ולד שני - אינו קרב!
אלא, אי איתמר הכי איתמר, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת - קודם כפרה, אבל לאחר כפרה - הוא עצמו קרב עולה.
והתני רב חנניא לסיועי לר' יהושע בן לוי! קשיא.

1.
רמב"ם הלכות תמורה פרק ד הלכה ד:

ולד תמורת האשם וולד ולדה עד סוף העולם ירעו עד שיפול בהם מום וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה, ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו הולד עצמו יקרב עולה, הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה עד שיפול בהן מום וימכרו ויביא בדמי שניהם אשמו, ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה.

השגת הראב"ד:

ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו וכו'. א"א זה אין לו שורש מאי שנא ממפריש נקבה לעולה וילדה זכר שירעה ויביא בדמיו עולה אף זה אע"פ שדמי אמו עומדין ליקרב עולה הולד לא יקרב עולה.

הרמב"ם פסק כדברי רב נחמן ורבה בר אבוה – לפי הלשון השני בגמרא.

2.
כסף משנה הלכות תמורה פרק ד הלכה ד:

ולד תמורת האשם וכו'. משנה פרק ג' דתמורה (דף כ':). ומ"ש ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו. שם אמר רב נחמן וכו' מחלוקת לפני כפרה אבל לאחר כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב עולה ופריך והא תני רב חנניה לסיועי לריב"ל ואסיק בקשיא
ומשמע לרבינו דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים.
ואפשר דבגירסת רבינו לא הוה מסיק לה בקשיא אלא הוה מתרץ לה.

הוא שואל: הרי הגמרא הקשתה על שיטה זו - רב נחמן ורבה בר אבוה - ונשארה ב"קשיא".

3.
והא עונה בשתי אפשרויות:

3.1
"קשיא" אינו דומה ל"תיובתא" בכך, "ש"קשיא" ניתן לתרץ [למרות שהגמרא לא תרצה], ולכן הרמב"ם כן פוסק כדעה שיש עליה קשיא. אמנם לא ברור מהו הנימוק לפסוק דווקא כדעה זו, ונראה לומר, אולי בגלל שהגמרא הביאה 2 לשונות, זה מלמדנו ש"עורך הגמרא" פוסק כ"לישנא בתרא" – באופן שיטתי בכל הש"ס. [אולם עדיין אין בזה תרוץ לקושיית הגמרא.]

3.2
הוא אומר שאולי בגירסת הגמרא שהיתה בידי הרמב"ם לא היה כתוב בסיום הסוגיה "קשיא" [אבל עדיין קשה: מה יענה הרמב"ם על קושיית הגמרא – וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נד].

3.2.1
ויש לדקדק בדברי ה"כסף משנה": "דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים". הרי כך אפשר לטעון תמיד כדוחים דעה מסויימת ולומר "לית לן... לשוויינהו טועים". אלא כנראה כוונתו שמדובר בסוגייתנו בשני חכמים - רב נחמן ורבו - רבה בר אבוה. ובגלל גדולתם נחשבים אולי כ"רבים", ובמקרה כזה אין די ב"קשיא" כדי לדחותם לחלוטין. [ה"קשות מיושב" מתייחס לזה קצת].

4.
בפשטות – שני ההסברים של ה"כסף משנה" חלוקים האם הביטוי "קשיא" בסוף סוגיה משמעותו דחיה מוחלטת של הדעה שעליה יש "קשיא" [ מתאים להסבר השני שלו], או משמעות הביטוי "קשיא", שאמנם קשה אבל ניתן לפסוק כמותו ולחפש הסבר שיענה על הקושי [מתאים לפי ההסבר הראשון של ה"כסף משנה"].

4.1
וראה על דברי ה"כסף משנה" בעניין זה [משמעות הביטוי "קשיא"] אצל "קשות מיושב", עמוד כז עמוד ב. [ושם מובאים קצת מדברינו לעיל].

4.2
וראה גם "מתיבתא", הערה כג על ההבדל בין "תיובתא" ל"קשיא".

5.
וראה בספר "למנצח לדוד" [לרבי דוד פארדו] שמיישב כל "קשיא" בש"ס. וכן עושה בספר "קשות מיושב" לרבי ישעיהו פיק.