לא נחלקו על ולד ולד
תמורה יח ע"א
"אמר רבי שמעון: לא נחלקו על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרב, על מה נחלקו - על הולד, שרבי אליעזר אומר אומר לא יקרב, וחכמים אומרים יקרב.
...
איבעיא להו: היכי תני: לא נחלקו שלא יקרבו - אלא יקרבו, או דילמא: לא נחלקו שיקרבו - אלא לא יקרבו?
אמר רבה: מסתברא, לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו, מאי טעמא? – עד כאן לא פליג רבי אליעזר עליה דרבנן אלא בולד, אבל ולד ולד - אקראי בעלמא הוא.
ורבי יהושע בן לוי אמר: לא נחלקו שיקרבו - אלא לא יקרבו, מאי טעמא? - עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בולד, אבל ולד ולד - מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה.
תני רבי חייא לסיועי לר' יהושע בן לוי...".
וקשה,
א. הכיצד מפרש רבה היפך מהמשמעות הפשוטה במשנה, הלא נוסח זה כשהוא שנוי במשניות אחרות משמעותו שהאופן הכתוב הוא זה הראוי לעשותו.
במסכת מעשר שני פרק ג משנה ו; מסכת עירובין פרק א משנה ב; מסכת כריתות פרק ד משנה ב: "לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור"; מסכת טהרות פרק ט משנה ג.
ב. מה יענה רבה על הברייתא המסייעת לרבי יהושע בן לוי?
ג. כיון שלא הביאה הגמרא לא תשובה לאותה ראיה מהברייתא ולא ברייתא נגדית, למה לא הכריעה במפורש: "תיובתא דרבה"?
ד. למה רבה פותח את דבריו במילה "מסתברא", בעוד שרבי יהושע בן לוי התבטא באופן פסקני "לא נחלקו וכו".
אלא שפירושו של רבי יהושע בן לוי הוא עיקר פשוטה של משנה. וכך נפסק ברמב"ם בהלכות תמורה פרק ד הלכה א. ורבה, שהיה עוקר הרים (מסכתות ברכות דף סד ע"א; והוריות דף יד ע"א), לא נתכוין אלא להראות שמצד הסברה היה מקום לומר את ההיפך, ואף לדחוק כך בדברי המשנה.
כיוצא בזה,
מילת "המנחה" משמעותה המנחה קטנה, כדברי הפני יהושע במסכת שבת דף ט ע"ב: "...כפשטא דאיירי סמוך למנחה קטנה ככל לשון סמוך למנחה דכולא תלמודא".
כוונתו שכך מוכח במסכתות פסחים דף צט ע"ב; ודף קז ע"א; ברכות דף כו ע"א וע"ב; פיאה פרק ד משנה ה [שם המנחה שונה מחצות היום]. ראש השנה דף ל ע"ב; ביצה דף ה ע"א. וזהו כדעה השניה בשולחן ערוך אורח חיים סימן רנא, א.
לפיכך לא נסתפקה כביכול הגמרא במסכת שבת דף ט ע"ב מהו פירוש "סמוך למנחה", אלא משום שנוסף על פשט המשנה, סובלת המשנה פירוש נוסף – שסעודה גדולה באופן מיוחד אין לעשותה כבר ממנחה גדולה.
