אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל"
מגדל עיזים בחצירו לצרכי תרפיה ושכניו מתנגדים
תמורה טו ע"ב
במרכז הארץ החל יהודי פלוני לגדל בחצרו הפרטית חמש עיזים. עד מהרה גרמו אלו למחלוקות קשות כאשר שכניו טענו כי כתוצאה מהעיזים ישנם ריחות לא נעימים כמו גם בעיות תברואתיות קשות כגון חולדות. לעומתם טען מגדל העיזים, שיש ילדים הסובלים מפצעים בפה ושחלב העיזים מרפא אותם ואף רופאים שולחים אליו ילדים עם פצעים שכאלו. עוד הוסיף לטעון כי יש לו ילדה עם בעיה נפשית שגדולי הרופאים ממליצים לה כתרפיה שתשחק עם בעלי חיים, והוא מעדיף לגדל בהמות טהורות על פני חיות טמאות, כאשר אכן מתברר כי מצב בריאותה של הילדה משתפר כתוצאה מהתעסקותה עם העיזים.
השאלה הגיעה אל שולחנו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שנפנה לדון ("חשוקי חמד" בבא קמא עט, ב) האם השכנים צודקים או שמא מגדל העיזים, כשהוא מוסיף ומציין שלמגדל העיזים יש תעודות המוכיחות שאנשי משרד החקלאות ביקרו בחצרו וחיסנו את העיזים כדי להבטיח שלא יהוו סכנה בריאותית.
והנה - פותח הגר"י זילברשטיין את תשובתו, עוד קודם שנבוא לדון בעצם השאלה מצד הלכות נזקי שכנים, יש לדון אם בכלל מותר לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, שהרי בסוגייתנו אמרו שאין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל ואף הוסיפו מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מליבו והביאו לו עז לרפואתו כדי שיינק ממנה חלב חם, אך חכמים חבריו נמנעו מלבקרו בשל כך, ואף הוא בשעת מיתתו אמר כי יודע הוא שאין בו עוון מלבד אותו עוון שעבר על דברי חבריו וגידל העז.
אלא שבשולחן ערוך (חושן משפט תט, א) נפסק, שבימינו שאין בארץ ישראל שדות נראה שכן מותר לגדל בהמה דקה, שהרי כל האיסור משום שדרכן לרעות בשדות אחרים.
והנה בזמננו שכבר חלפו כמה מאות שנים מזמן השולחן ערוך והארץ נתיישבה ומגדלים בה שדות בחזרה, נדרשו מרנן גדולי הפוסקים לעניין זה, ודעת הגאון רבי צבי פסח פרנק ("הר צבי" בהגהות לטור שם), שכיון שנתבטל האיסור שוב אין הדבר חוזר לאיסורו. וכן מביא הגר"י זילברשטיין ששמע מפי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כי מרן החזון איש נשאל בדבר שהנה חז"ל אסרו לגדל בהמה דקה בארץ ישראל ואילו השולחן ערוך כתב שבימינו מותר כי אין שדות בארץ ישראל - אך מה יהא בזמננו ששוב יש שדות בארץ, והשיב החזון איש, כי השולחן ערוך כבר התיר ואין בכוחנו לאסור.
אמנם מרן הגר"ש וואזנר שליט"א (שבט הלוי ד, רכז) סבור כי בזמננו אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, וצריך עיון על מי סומכים להקל בזמננו אנו.
אלא שעל כל פנים מאחר שבשולחן ערוך נפסק שמותר לגדל בהמה דקה, ויש מהפוסקים הסוברים שדין זה לא נשתנה אף בזמננו ששוב יש שדות בארץ ישראל, אם כן מצד זה אין שכניו של מגדל העיזים נשוא מאמרינו, יכולים לעכב.
אלא שיש לדון על טענתם שגידול העיזים מביא ריח רע. ומביא הגר"י זילברשטיין כי מצד נזקי שכנים הדין נתון במחלוקת הפוסקים כאשר דעת הרמב"ם (שכנים ט, יב) שאין השכנים יכולים לעכב, ודעת הרמב"ן בחידושיו (בבא בתרא יח, ב) על פי הירושלמי שהשכנים יכולים לעכב. ולעניין הלכה נחלקו האחרונים באשר דעת ה"נודע ביהודה" (חושן משפט תנינא, לז) שיש לפסוק כהרמב"ם ודעת ה"קצות החושן" (חושן משפט קנה, ב) שיש לפסוק כהרמב"ן אף שדבריו אינם מובאים לא בבית יוסף ולא באחרונים משום שכדבריו מפורש בירושלמי.
ומעתה מכריע הגר"י זילברשטיין, כיון שהדבר נתון במחלוקת הפוסקים ובעל העיזים הוא מוחזק, הרי שאינו צריך להוציא את העיזים, ובפרטי שבנידוננו יש טעם נוסף להקל באשר הוא עושה כן משום בתו החולה - כאשר אף שכניו היו נוהגים כמוהו אם היו במצבו, ועל כן אין זה מהיושר שיתנגדו.
אמנם - מסייג הגר"י - יש לציין לדברי החזון איש (אורח חיים עט, יב) שאף לשימושים המביאים ריח רע שנפסק שמותר לעשותם בביתו ואין אדם יכול להתנגד להם, מכל מקום אם הריח חזק כל כך עד שאי אפשר לקרוא קריאת שמע כנגדו - יכולים השכנים להתנגד. ומעתה אף בנידון זה יהא זה כאבן הבוחן, שאם העיזים מביאות ריח רע עד שאי אפשר לקרוא קריאת שמע בבתי השכנים - יכולים להתנגד ועל מגדל העיזים להוציאן מחצרו, וכל זמן שאין זה כך - יכול הלה להמשיך ולגדל את עיזיו באין מפריע.
