מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
אכילה בערב יום כיפור
"תני חייא בר רב מדפתי: 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' (ויקרא כג, לב). וכי בתשעה מתענין, והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי" (יומא פא ע"ב). מה פשר הציווי להרבות באכילה בערב יום כיפור?
רבנו אשר- הרא"ש (יומא פרק ח סימן כב) מסביר: "הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה כדי שתוכלו להתענות למחר. להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד וציוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול. כך הקב"ה, מכל ימות השנה לא ציוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עוונותם, והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית". האכילה תקל על הצום. הוא מוכיח ממקורות שונים שאכן כך נוהגים, ואחד מהם הוא המדרש (בראשית רבה יא, ד): "מעשה בחייט אחד שקנה דג בערב יום הכפורים בדמים מרובים".
פרשנות הפוכה כותב הרב ברוך הלוי אפשטיין (תורה תמימה שם). לפיו, דוקא ריבוי אכילה ושתיה לפני הצום מקשה על הצום עצמו. "ונמצא שהאכילה בתשיעי הוי הכנה לקושי התענית".
הרב יעקב מקרלין (ישועות יעקב או"ח סי' תרד ס"ק א), מסביר שכשלאדם יש דין, שום אוכל אינו ערב לחיכו, כי אינו יודע מה יהיה בדינו, ולכן לא ניתן להגדיר זאת כתענית, כי ממילא אינו אוכל. ומאחר והקב"ה ציוונו לצום ביום כיפור, ציווה אותנו גם לאכול ולשתות קודם, "כי ייבטח ליבו בה' שיגמור חתימתו לטובה ושעונותיו יתכפרו".
לפי פירושים אילו קיימת תלות בין האכילה והשתיה המרובה לפני הצום, לצום עצמו, להכביד או להקל. הנצי"ב (שאלתות דרב אחאי, קסז) מצביע על השלכה מעשית ממחלוקת זו. מי שפטור מלצום ביום כיפור, פטור אף ממצות האכילה בערב יום כיפור.
הזוהר הקדוש (כרך ג פר' אחרי מות דף סח ע"ב), מדייק מלשון הרבים שבפסוק: "נפשותיכם". כשאוכלים ביום התשיעי, מענים את הצד הרוחני שבאדם, וכשמתענים בעשירי, מענים את הצד החומרי שבאדם.
