הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "רבי יוסי"; "שקיל וטרי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה יא ע"ב
א"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו כו'.
תנו רבנן: יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה - ת"ל +ויקרא כ"ז+ כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש - ממנו לה', ולא כולו לה'. יכול תצא לחולין - ת"ל יהיה קדש, הא כיצד - תמכר לצרכי עולות, ודמיה חולין, חוץ מדמי אבר שבה - דברי רבי מאיר ורבי יהודה. ור' יוסי ור' שמעון אומר: מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה - שנאמר כל אשר יתן ממנו לה', כשהוא אומר יהיה קדש - לרבות את כולה.
...
אמר רב חסדא: מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טרפה,
רבא אמר: בדבר שעושה אותה נבילה,
ורב ששת אמר: בדבר שהיא מתה.
מאי איכא בין רב חסדא לרבא? איכא בינייהו טרפה חיה; רב חסדא סבר לה כמאן דאמר טרפה אינה חיה, ורבא סבר לה כמ"ד טרפה חיה.
ומאי איכא בין רבא לרב ששת? איכא בינייהו דרבי אלעזר; דאמר רבי אלעזר: ניטלה ירך וחלל שלה - נבילה. רבא סבר לה כרבי אלעזר, רב ששת לא סבר לה כר' אלעזר.
1.
ראה מה שכתבנו על מסכת ערכין דף ה:
2.
בגמרא:
מי לא תניא: האומר
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ה עמוד א
רגלה של זו עולה - יכול תהא כולה עולה? תלמוד לומר: +ויקרא כז+ כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש, ממנו קודש ולא כולה קודש, יכול תצא לחולין? ת"ל: יהיה, בהוייתה תהא, הא כיצד? תמכר לצורכי עולות, ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר שבה, דברי ר"מ; רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אומרים: מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה? תלמוד לומר: כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש, לרבות את כולה;
ואפילו למ"ד אין כולה עולה, הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל דבר שהנשמה תלויה בו - קדשה כולה!
(אלא) לא קשיא: הא בקדושת הגוף, הא בקדושת דמים. והא מר הוא דאמר: מקדיש זכר לדמיו, קדוש קדושת הגוף! לא קשיא: הא דאקדיש כולה, הא דאקדיש חד אבר. חד אבר נמי איבעויי איבעיא לן, דבעי רבה: הקדיש אבר לדמיו, מהו? כי איבעי לן - בתם, הכא בבעל מום דומיא דחמור. בעל מום נמי איבעויי איבעיא לן, דבעי רבה: דמי ראשי לגבי מזבח, מהו? כי אבעיא לן - מקמי דאשמעה להא מתניתא, השתא דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא לן.
3.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק טו הלכה ב:
האומר ידה של זו עולה או רגלה של זו עולה תמכר לחייבי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר, והוא שיהיה זה המחוייב עולה שקנה אותה נדר עולה בדמים קצובים, האומר לבה או ראשה של זו עולה, הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו הוא כולה עולה, הקדיש אבר אחד מן העוף הרי זה ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש.
4.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק טו הלכה ב:
האומר ידה של זו עולה וכו'. ברייתא בפ"ק דתמורה דף י"א) וכר"מ ור' יהודה ואע"ג דפליגי עלייהו ר' יוסי ור"ש פסק רבינו כר"מ ור' יהודה משום דשקלי וטרו אמוראי אליבייהו
ועוד דת"ק דמתני' דתמורה כוותייהו וכדמפרש בפרק בהמה המקשה דהא דאמר ר' יוסי בפ"ק דתמורה דף י':) והלא במוקדשים האומר רגלה של זה עולה כולה עולה לאו דת"ק מודה בהכי אלא ר' יוסי טעמא דנפשיה קאמר.
באותה סוגייה מובאת ברייתא שיש בה מחלוקת תנאים. דעה ראשונה סוברת שאם אדם הקדיש רק רגל של בהמה לעולה אין כל הבהמה עולה, ודעה שניה סוברת ש"כולה עולה". בדפוסים משמע שהדעה הראשונה היא דעת רבי מאיר, והדעה השניה היא דעת 3 תנאים: רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון. אולם לפי תיקוני הגירסאות יוצא, שרבי יהודה סובר כרבי מאיר ויש לגרוס: "... דברי רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון אומרים..."
4.1
הרמב"ם פוסק כדעה הראשונה בברייתא, שלא פשטה בכולה ולכן למכור אותה...
5.
ה"כסף משנה" מנמק את הכרעת הרמב"ם בכך, שהגמרא במסכת תמורה "שקלו וטרו" [="שקיל וטרי"] אליבא דרבי מאיר ורבי יהודה [על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
6.
ונראה לומר שגם בסוגייה במסכת ערכין ניתן לומר שהגמרא דנה לפי שיטת רבי מאיר ורבי יהודה, שהרי הגמרא אומרת: " ואפילו למ"ד אין כולה עולה, הני מילי...", כלומר היא מדגישה "ואפילו למאן דאמר..." – הכוונה לרבי מאיר ורבי יהודה.
7.
לפי גירסת הדפוס שמדובר בברייתא שרבי מאיר הוא התנא היחיד ברישא, ואילו החולקים עליו הם שלושה תנאים: רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון. אם כך – קשה מדוע לא לפסוק כ"רבים", מה עוד שהכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, וכן יש כלל נוסף, שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.
7.1
ואמנם יש מי שאומר שכאשר פוסקים לפי הגמרא באופן של "שקיל וטרי", כלומר, הדעה להלכה תהיה כאותה דעה אודותיה הגמרא דנה, הרי שכלל זה חזק אפילו מול הכלל ש"הלכה כרבים".
אבל לפי הגירסא המתוקנת מדובר בברייתא בסוגייתנו בשני תנאים "נגד" שני תנאים אחרים ואין בזה הכרעה ברורה.
8.
ויש לציין שה"כסף משנה" משתמש בנימוק נוסף להסבר הכרעת הרמב"ם. האם היזדקקותו לנימוק נוסף מלמדת שיש קושי בנימוק הראשון? לא בהכרח.
9.
נציין רק שמשמע מדבריו ש"תנא קמא" במשנתנו [תמורה דף י] חולק על רבי יוסי, והכלל הוא - בדרך כלל - שהלכה כ"תנא קמא" גם נגד רבי יוסי.
וראה ב"מתיבתא" על תמורה דף יא עמוד ב, וב"ילקוט ביאורים", עמודים קי-קיב - בהרחבה.
