הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "תיובתא"; "הלכה כרבא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ז ע"ב

איתמר המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח; אמר רבא: עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו, (אמר אביי) +מסורת הש"ס: [אביי אמר]+: אין לוקין על לאו שבכללות.
מיתיבי: המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח - עובר משום חמשה שמות, תיובתא דאביי!
אמר אביי: בגברי קתני.
אי בגברי - עובר, עוברין מיבעי ליה! אלא פשיטא בחד גברא, ותיובתא דאביי!
אמר אביי: אפיק הקטרת מקצתו, ועייל קבלת הדם.
קבלת דם, לר' יוסי ברבי יהודה אית ליה, לתנא קמא לית ליה! קשיא.
לישנא אחרינא: והא מדסיפא רבי יוסי ברבי יהודה היא, רישא רבנן! תיובתא דאביי, תיובתא. " 

1.
לפי מבנה הסוגיה משמע שהגמרא מכריעה כדינו של רבא ובניגוד לאביי.

2.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק א הלכה ד:

השוחט בעל מום לשם קרבן לוקה שהרי נאמר בבעלי מומין לא תקריבו אלה לה', ומפי השמועה למדו שזה אזהרה לשוחט, וכן הזורק דם בעלי מומין על המזבח לוקה שהרי נאמר בהן לא תקריבו (אלה) ליי' מפי השמועה למדו שזה אזהרה לזורק,
וכן המקטיר אימורי בעלי מומין על המזבח לוקה שנאמר ואשה לא תתנו מהם על המזבח אלו החלבים, נמצאת למד שאם הקדיש בעל מום ושחטו וזרק דמו והקטיר אימוריו לוקה ארבע מלקיות.

מהרמב"ם משמע במפורש שפוסק כאביי בסוגייתנו שכשמקטיר אברי בהמה בעלת מום חייב רק עונש מלקות אחד על "בל תקטירו", ולא פעמיים מלקות - משום "בל תקטירו כולו" ו"בל תקטירו מקצתו".

3.
וקשה מאד משתי סיבות: האחת –- מפשט הסוגיה - הרי דברי אביי נדחו ומוכח מהביטוי "תיובתא דאביי תיובתא",
והשניה: הרי במחלוקת בין אביי ורבא הכלל הוא, שהלכה כרבא.

4.
כסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק א הלכה ד:

... ומה שכתב נמצאת למד שאם הקדיש בעל מום ושחטו וכו' לוקה ד' מלקיות. שם אלא ששם אמרו שעובר משום ה' שמות משום דמני בל תקטירו ב' לאוין בל תקטירו כולו בל תקטירו מקצתו וכתב רבינו בסה"מ שלו (מצוה צ"ד) דאמרינן +בספר מגלת אסתר נדפס בטעות בספרי וצ"ל בפרק קמא דתמורה+ בפרק קמא דתמורה (דף ז':) המעלה איברי בעלי מומין על גבי המזבח אמר אביי עובר משום בל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות מיתיבי המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום ה' שמות אלמא לוקין על לאו שבכללות וכו' תיובתא דרבא תיובתא הנה נתבאר לך שזה שאמרו עובר בה' אמנם הוא עם סברתו שסובר שלוקין על לאו שבכללות ולכן ימנה הלאו שכולל כולם ומקצתם בשני שמות וזה הוא המפורסם מדעת אביי בכל מקום ולדעת רבא שאמר אין לוקין על לאו שבכללות אמנם יתחייב מלקות אחת וכו' ויהיו כולם ארבעה לאוין לבד עכ"ל.
ומשום דקי"ל בעלמא דהלכה כרבא לגבי אביי הילכך לא חיישינן לההיא ברייתא דסברה דלוקין על לאו שבכללות ויש לתמוה דכיון דאיתותב רבא מברייתא היכי אפשר דנקטינן כוותיה כיון דלא אשכחן תנא דפליג אהאי ברייתא
וי"ל דכיון דלא מני גמרא הא עם יע"ל קג"ם דהלכה כאביי משמע דקים ליה לגמרא דהלכה כרבא בהא ולא קי"ל כההיא ברייתא ואיכא תנא דפליג עלה ואע"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא בגמרא. ודע דבנוסחא דידן בגמרא הגירסא מהופכת וגירסת רבינו עיקר:

ה"כסף משנה" מיישב:

4.1
הוא גורס בדברי הרמב"ם "רבא" במקום "אביי". ממילא ברור שהלכה כרבא נגד אביי, ולכן הרמב"ם פסק כרבא.

4.1.1
אולם נשארת השאלה: הרי מהברייתא היתה קושיה על "רבא" [לפי גירסת הרמב"ם], ועוד, שהגמרא עצמה אמרה "תיובתא דרבא [לפי גירסת הרמב"ם] – תיובתא".

4.2
הכלל שהלכה כרבא גובר גם על קושיה מברייתא עליו. והוא מסביר זאת בכך שמכיון שהכלל בש"ס כולו הוא, שהלכה כרבא מלבד ב-6 נושאים של יע"ל קג"ם, משמע שבכל שאר המחלוקות הלכה כרבא.

5.
אבל קשה, הרי הגמרא מקשה על דברי רבא ומשתמשת בביטוי "תיובתא ד... תיובתא", שלכל הדעות מלמד שהקושי הוא סופי! אמנם ה"כסף משנה" מרכך קצת את הקושי בכך שהוא טוען שלמרות שהקושיה היא מברייתא הרי שרבא יסבור שיש תנא אחר [לא מזוהה] שודאי חולק על הברייתא.

6.
ונראה לי שלפי ה"כסף משנה" מוכח יסוד חשוב: הביטוי "תיובתא..." נאמר על ידי חכמי בית המדרש ואילו הכלל שהלכה כרבא נגד אביי חוץ מיע"ל קג"ם נקבע מאוחר יותר – על ידי "עורך הגמרא" – ולכן הוא הכלל המכריע.

6.1
הוכחה לכך שה"תיובתא" בסוגייתנו נאמר בתוך בית המדרש היא מהעובדה הייחודית בסוגייתנו שבה מובא פעמיים "תיובתא" נגד אביי, והוא עצמו מנסה ליישב!!!
7.
וראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סט, ולפי ההסברים שם יתכן שחלק מהמסקנות שהועלו לעיל אינן מוכרחות [ויש מחלוקות סוגיות בנדון].