הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "תניא כוותיה"; "תנאי היא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ז ע"א-ע"ב

אמר רבא: השתא דאמור טעמא דבעל מום דלקי - משום דבזיא מילתייהו, אפילו למקדיש ליה לדמי נסכים - נמי לקי.
תניא כוותיה דרבא:
נדבה תעשה [אותו] - זה קדשי בדק הבית; ואין לי אלא נדבה, נדר מנין - ת"ל ולנדר; יכול אפי' קדשי מזבח, תלמוד לומר +ויקרא כ"ב+ ולנדר לא ירצה - זה קדשי מזבח, ואין לי אלא נדר, נדבה מנין - ת"ל נדבה. רבי אומר: לא ירצה - בהרצאת גופו הכתוב מדבר.
היינו תנא קמא! מאי לאו בהא קמיפלגי. דתנא קמא סבר: אפי' אקדשיה לדמי נסכים - נמי לקי; ורבי סבר: בהרצאת גופו - (נמי) לקי, אבל בדמי נסכים - לא לקי, שמע מינה." 

1.
מבנה הסוגיה:
רבא אמר הלכה לאור מסקנת הסוגיה הקודמת.
הגמרא מביאה ברייתא "לטובת" רבא. בברייתא יש מחלוקת ולכן יש אומרים שהגירסא היא לא "תניא כוותיה דרבא" אלא: "והא דרבא תנאי היא" [ראה ב"מתיבתא", הערה יט], כלומר דינו של רבא שנוי במחלוקת תנאים.

2.
ניתן לומר ששתי הגיסאות נכונות. הגירסא השניה פשוטה יותר, והגירסא הראשונה כנראה מבוססת על ההנחה שאמנם בברייתא יש מחלוקת בין "רבי" לתנא קמא, אבל מכיון ש"תנא קמא" הוא "חכמים", והכלל הוא שהלכה כחכמים נגד "רבי", לכן יוצא איפוא, שההלכה בברייתא – כ"תנא קמא" - היא "כוותיה דרבא".

3.
הערה: בדרך כלל הביטוי "מאי לאו בהא קמיפלגי" מלמד שהסבר זה נדחה אחר כך, ואילו בסוגייתנו ההסבר נשאר למסקנה.