הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "אמר רב..."; "משום"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
תמורה ד ע"א-ע"ב
משום רבי יוסי בר' חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים.
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא? אמר קרא: +שמות כ"ב+ מלאתך ודמעך לא תאחר, מלאה - אלו ביכורים, ודמעך - אלו תרומה, ואמרה לא תאחר."
התחלת הסוגיה בדף ג עמוד א:
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה, עשה בו מעשה - לוקה, לא עשה בו מעשה - פטור; חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם, אף על פי שלא עשה מעשה - חייב. משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף המקדים תרומה לביכורים.
1.
מבחינת תוכן הדברים דברי רבי יוסי ברבי חנינא מוסבים על דברי רבי יוסי הגלילי. בדף ד הגמרא מבארת יותר.
2.
מבחינת הצורה: במימרא הנ"ל יש 5 דורות של חכמים: 4 מהם מסירה שירה: רב אידי בר אבין; רב עמרם; רב יצחק; רבי יוחנן. וגם מסירה של "משום" - רבי יוסי הגלילי.
זאת אומרת, שרבי יוסי הגלילי הוא זה שקבע את הדין הכללי, שמצות "לא תעשה" שיש בה מעשה – לוקין וכו', ורבי יוחנן אמר את הדין משמו.
3.
וכנראה הגמרא מתכוונת לומר שרבי יוסי ברבי חנינא אמר שרבי יוסי הגלילי הוסיף לרשימה גם את "המקדים תרומה לביכורים".
4.
מיהו רבי יוסי בר חנינא?
תוספות מסכת נזיר דף כט עמוד א:
ה"ג - וסבר רבי יוסי בר' חנינא הכי והתניא א"ר יוסי בר' חנינא וכו' ולא גריס ר"ח דרבי יוסי ברבי חנינא אמורא הוא ולא תנא ...
ורבינו תם מפרש דאין לשבש הספרים דהא רבי יוסי בר' חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה ואינו אותו שבש"ס שמוזכר באמורא שהרי אמר רשב"ל משום ר' יוסי בר' חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה ואינו אותו שבש"ס שמוזכר באמורא שהרי אמר רשב"ל משום ר' יוסי בר' חנינא ור' יוסי בר' חנינא היה תלמיד דרבי יוחנן דאמר בפרק שלישי דסנהדרין דף ל:) דרבי יוחנן סמכיה ואמר ליה אמור מה ששמעת ואיך אמר רשב"ל משמו אלא ודאי תרין הוו.
מדברי תוס' הנ"ל ניתן ללמוד כמה דברים:
4.1
היה "רבי יוסי ברבי חנינא" – שהיה תנא, והיה "רבי יוסי ברבי חנינא" שהיה אמורא. כאמורא - מדובר על תלמידו של רבי יוחנן.
4.2
[בסוגיה במסכת נזיר - לעיל]: מהביטוי "אמר רבי שמעון בן לוי משום רבי יוסי ברבי חנינא" משמע שלא היה בדורו, ואם מדובר בתלמיד של רבי יוחנן הרי שריב"ל היה מבוגר ממנו ולא היה אומר "משום". כלומר הביטוי "אמר רב ... משום רב ..." מתאים רק לתלמיד שאומר משום רבו ולא בשם חכם צעיר ממנו.
5.
בסוגיה בדף ג ניתן היה לומר ששתי האפשרויות מתאימות, אולם מפירוט הסוגיה בדף ד ברור שמדובר באמורא ולא בתנא. לפי זה יוצא, שרבי יוסי ברבי חנינא – תלמידו של רבי יוחנן – חולק על רבו ומוסיף, שרבי יוסי הגלילי הוסיף את המקרה של "המקדים תרומה לביכורים".
5.1
ויש לשאול: כיצד יתכן שתלמידו של רבי יוחנן ידע "טוב" ממנו מה אמר רבי יוסי הגלילי, הרי שניהם לא היכירוהו אלא שמעו מחכם אחר.
6.
אטלס עץ חיים:
"ר' יוסי הגלילי תנא בדור השלישי. נמנה עם ראשי הזקנים מראשי חכמי יבנה ומוזכר לפני רבי טרפון, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא [גיטין פ"ג ע"א],
וכן מוזכר לפני ראב"ע ור"ע [מו"ק כ"ח ע"ב].
תוספות כתבו שר' יוסי הגלילי היה תלמיד חבר לר"ע [ע"ז מ"ה ע"א, תד"ה אמר).
ואילמלא תוספות, חשבנו להיפך, שר' יוסי הגלילי גדול מרבי עקיבא או לפחות חברו ממש, שכן רבי אלעזר בן עזריה היה תלמידו ..."
לפי שתי השיטות בדבר תקופתו של רבי יוסי הגלילי ברור שרבי יוחנן לא הכירו ולא שמע ממנו הלכות באופן ישיר.
לאור כל הנ"ל נראה שחובה לומר, שחכמים היו מוסרים הלכות ששמעו גם מחכמים שלא היו רבותיהם המובהקים.
7.
ויש לבדוק מדוע הגמרא מוסרת רשימה של 3 דורות אמוראים שאמרו בשם רבי יוחנן [לא נפוץ בש"ס]. הרי ניתן להמשיך כך עד "סוף כל הדורות" [כל תלמיד ששמע מרבו].
7.1
ונראה להסביר: דינו של רבי יוחנן שמסר משום רבי יוסי הגלילי קיבל "חיזוק" בדורות אחריו, וכל תלמיד לא רק מסר בשם רבו, אלא הסכים לדין זה ופסק כדין זה. לפי הנ"ל נוכל להסיק מכאן, שכאשר יש בגמרא "רשימה" של מסורות חכמים סימן, שזוהי פסיקת הלכה של "עורך הגמרא".
