מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
עשה דוחה לא תעשה
הגמרא (ביצה ח ע"ב) שואלת, האם מותר לכתוש רגבי עפר על מנת שיהיה חול לכסות דם של חיה ועוף שנשחטו ביום טוב? ותשובתה חיובית: מצות העשה של כיסוי הדם "וכסהו בעפר" (ויקרא יז, יג), דוחה את הלאו של איסור עשית מלאכה ביום טוב: "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כג), זאת על פי הכלל: עשה דוחה לא תעשה. אלא שהגמ' דוחה זאת משתי סיבות: עשה דוחה לא תעשה, זה רק כשמצות העשה, והעבירה על לא תעשה נעשים בו זמנית, כמו עשית ברית מילה ע"י חיתוך ערלה שבה בהרת- צרעת, או לבישת טלית עם כלאי ציצית. ואילו כאן, קודם כותשים את רגבי האדמה, ורק אח"כ מכסים את הדם. זה לא נעשה בו זמנית. סיבה נוספת, ביום טוב יש גם מצות עשה לשבות ממלאכה: "שבתון" (ויקרא כג), והכלל הוא שאמנם עשה דוחה לא תעשה, אך אין עשה דוחה לא תעשה ועשה.
מדוע קיום מצות עשה, מאפשר לעבור על לאו, דוחה איסור תורה? הרמב"ן (שמות כ, ז) מסביר, שכשאדם מקיים מצות עשה, זוהי פעולה אקטיבית מצידו, והוא מראה בכך את גודל אהבתו לה' ומצוותיו. ואילו הימנעותו מלעבור על איסור, מלמדת על כך שהוא ירא מה': "ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו עשה דוחה לא תעשה".
הרב מאיר שמחה הכהן מדויסק, בפירושו משך חכמה (דברים לד, יב), מסביר את הרמב"ן. לפיו, כשאדם עובר על לא תעשה מדעתו ומרצונו, הוא ממרה בכך את רצון ה', ועונשו חמור. אבל כשנוצרת התנגשות בין הצורך לקיים מצות עשה לבין לעבור על לא תעשה, אזי ההכרעה להעדיף את קיום מצות עשה גם במחיר עבירה על לא תעשה, היא לא בשל דעתו ורצונו של האדם, אלא מפני שכך רצון ה', מאחר שביטוי של אהבה גדול יותר מיראה, ולכן עשה דוחה לא תעשה.
