פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כינור של מקדש של שבעת נימין היה ולעתיד לבוא של שמונה"
התו השמיני העתיד להתגלות לעתיד לבוא
ערכין יג ע"ב
לפנינו אמרו בגמרא כי בכינור שהיה בבית המקדש היו שבעה נימים. וכמו שנאמר (תהילים טז, יא) "שובע שמחות", ודרשו אל תקרי 'שובע' אלא 'שבע' – על שם אותם שבע נימים. אך לעתיד לבוא בכינורו של משיח – ממשיכה הגמרא ואומרת, יהיו שמונה נימים שנאמר (שם יב, א) "למנצח על השמינית" – והיינו על נימה שמינית. ולעולם הבא, יהיה כינור של עשר נימים שנאמר (שם צב, ד) "עלי עשור", ואומר (שם לג, ב-ג), "בנבל עשור זמרו לו. שירו לו שיר חדש".
והנה תמה הרה"ק בעל "דברי ישראל" ממודז'יץ (פרשת מקץ), כי אף בזמננו ישנם כינורות בעלי שמונה נימים שלא לדבר על נבלים וכלי נגינה נוספים שמעיקרם הרי הם בני עשרות נימים, ומה הוא איפוא החידוש הגדול בכינורו של משיח ובנבל המיוחד שיתגלה לעתיד לבוא?
אין לנו לבאר ענין זה כי אם על פי חכמת המוזיקה עצמה – מבאר ה"דברי ישראל", ומושך בעטו לאלפנו בינה מוזיקלית. שבעה תווים המה וכיום מוכרים בשמות הבאים: דו-רה-מי-פה-סו-לה-סי. הם המה יסודות המוזיקה והתווים. ולמעשה משמשים כא-ב של צלילי המוזיקה, כפי שאותיות הא-ב משמשות לקריאה וכתיבה. וכאותיות הא-ב שכ"ב הנה – לא יותר ולא פחות, כך תווי המוזיקה – שבעה המה. שבעה קולות יסודיים. ואף כי מאותם שבעה תווים ניתן להפיק צלילים רבים עד בלי מספר – עדיין לעולם נותרים הם אך שבעה תווים. שכן ניטול לדוגמא את התו הראשון 'דו'- הרי לתו זה ניתן להפיק קול ראשון, קול שני, קול שלישי ורביעי וכן הלאה עד אין מספר. קולות אלו מכונים בשפה המוזיקלית 'אוקטבות', כאשר לאוקטבות עצמן אין מספר. כל שבעה תווים יוצרים אוקטבה אחת, וממנה ניתן לעלות לאוקטבה גבוהה יותר, ולעוד אחת גבוהה עוד יותר, וכן הלאה והלאה. כאשר אף אם הפה האנושי מגיע לשלב בו אינו מסוגל להפיק צלילים גבוהים יותר, עדיין ניתן על ידי כלי נגינה וכדו', לעלות עוד ועוד אוקטבות (בגבול כח השמיעה של האוזן).
שבעת הקולות הללו – מסביר בעל "דברי ישראל" הינם שבעה קולות יסודיים בבריאה ונרמזו על ידי המשורר האלוקי - דוד המלך במזמור כ"ט שבתהילים: א) קול ה' על המים. ב) קול ה' בכח. ג) קול ה' בהדר. ד) קול ה' שובר ארזים. ה) קול ה' חוצב להבות אש. ו) קול ה' יחיל מדבר. ז) קול ה' יחולל אילות. שכן אף כאשר הרעמים מרעימים קולם משמים, הרי קולותיהם מצויים בתוך אחד או כמה משבע התווים-הצלילים הידועים לנו, אף כי לרוב עוצמתם – אין לנו יכולת לשער את גובה האוקטבה בה הם נשמעים.
והנה, כיון שהטביע ה' את אדני עולמו על שבעה קולות ותווים, מעתה אין המוח מסוגל להשיג ואין השכל יכול לצייר, צליל שמיני שאינו עליה לאוקטבה גבוהה יותר – אלא כשליבה נוספת לשבע השליבות אותן אנו מכירים באוקטבה מוזיקלית כל שהיא. אך הוא שאמרה הגמרא – כי לעתיד לבוא בעת ביאת המשיח, נזכה לשמוע את אותו קול ייחודי – הצליל השמיני אותו יפיק מלך המשיח מכינורו בן שמונת הנימים. אותו צליל השייך לעתיד לבוא לימים בהם אין לנו עתה שמץ השגה ותפיסה.
והוא חותם כי תוספת מרובה על צליל זה, תהא לנו לעתיד לבוא לעולם הבא. שם בעולם שכולו טוב ורוחניות, תהא לנו השגה אף בצליל תשיעי ועשירי – באוקטבות בנות עשרה תווים.
