אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אם אדם חשוב הוא"
נדר לתת שלוש כבשים לצדקה, יכול לצאת בבהמות קטנות?
ערכין יט ע"א
בביתו של גביר אחד חלה אחד מבני הבית. הגביר שנחרד למראה יקירו החולה, נזכר כי נודרים בשעת צרה, ובו במקום נדר כי לכשבריא יקירו ישחט שלוש כבשים ויחלק את בשרן לעניים. חלפו מספר שבועות ותהילה לא-ל, יקירו של הגביר הבריא והחל מתהלך על רגליו כאחד האדם. עתה פנו גבאי הצדקה אל הגביר וביקשו ממנו כי יפרע את חובו - ישחט שלוש כבשים ויתן את בשרן לעניים, כאשר נדר בשעת צרתו. אמר הגביר, אצא השוקה, ואבחר שם שלוש כבשים. נלווה אליו אחד מגבאי הצדקה. כבואם השוקה, פנה הגביר אל דוכן הצאן, ושם ביקש מסוחר הצאן כי יתן לו שלוש כבשים קטנות בנות חודש, יען אשר מחירן זול. או אז קפץ גבאי הצדקה וביקש לעכב על ידו של הגביר. "וכי בכבשים קטנות כאלו תחשוב לצאת ידי חובת נדרך?!" - גער בו בגביר. אך הלה לא התרגש מדברי גבאי הצדקה, ויעלו קולותיהם עד השמים.
כשנתיישבה דעתם החליטו להציג שאלתם לפני המורה, ולנהוג ככל אשר יורה. והיה אם יאמר כי יכול הגביר לקחת אלו כבשים שיחפוץ, כי אז כן יעשה וגבאי הצדקה לא יעכב על ידו. ואם יפסוק המורה כי עליו לתת שלוש כבשים שמנות ומשבחות - כן יעשה ללא סרך ערעור ופקפוק. קמו ופנו אל רבם ומאורם הגאון רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי".
ובספרו "תורה לשמה" (סימן שה) דן בה רבינו יוסף חיים, מסוגייתנו, וכה המה דבריו. לפנינו אמרה המשנה: האומר משקלי עלי נותן משקלו - אם כסף כסף, ואם זהב זהב. מעשה באמה של ירמטיא שאמרה "משקל בתי עלי" ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב.
וביררו בגמרא מה כוונת המשנה אם כסף - כסף ואם זהב - זהב, והשיבו כי אם נדר שייתן משקלו בכסף - כן יעשה, ואם נדר שייתן משקלו בזהב - יעשה כן. אך הקשתה הגמרא, שהלא אם פירש נדרו - פשיטא שעליו לקיים את אשר נדר, ומה באה משנתנו להשמיע? ותירצו כי כן כוונתה לומר שדווקא אם פירש במה יתן משקלו, עליו לעשות כן, אבל האומר משקלי עלי ולא פירש מה יתן כנגד משקלו - יכול לפטור נפשו בכל דהו, וכדברי רחבה, שבמקום ששוקלים בצלים, יכול לתת שווים של בצלים כנגד משקלו ויצא בזה ידי חובת נדרו.
אך בהמשך מקשה הגמרא שאמה של ירמטיא נדרה סתם ואף על פי כן הביאה את משקל בתה בזהב, והרי זה "מעשה לסתור" - שהמעשה שמביאה המשנה סותר את דינה שמקודם לכן. והגמרא מתרצת כי המשנה חסורי מחסרא - חסר בה פרט נוסף שאם הנודר אדם חשוב הוא הרי אומדים את נדרו לפי כבודו. וכאמה של ירמטיא שכיון שהייתה עשירה מופלגת שמו את נדרה לפי כבודה והיה עליה לתת זהב כנגד משקל בתה.
רבינו יוסף חיים מוסיף שכן פסק הרמב"ם (ערכין ב, ז), האומר משקלי עלי ולא פירש מאיזה מין אם היה עשיר ביותר הרי זה מתכוון למתנה מרובה ונותן משקלו זהב.
ומעתה לנידון שלפנינו - מסיק בתורה לשמה, כי אמת שאם הנודר היה עני יכול היה לפטור את נדרו אשר נדר לתת שלוש כבשים לצדקה, אף בשלוש כבשים קטנות שהרי שור בן יומו קרוי שור (כלשון הגמרא בבא קמא סח, א) והוא הדין שכבשה בת יומה קרויה כבשה ויכול לצאת בה ידי חובת נדרו מעיקר הדין. אך כיון שבמקרה זה מדובר בעשיר צריך להכריחו לתת לפי כבודו ולא לפטור עצמו בקטנים ביותר ויד העניים על העליונה וצריך שהבית דין יכריחוהו שייתן ג' צאן גדולים ולפחות בינונים. והוא חותם: היה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו (כידוע, העלים רבינו יוסף חיים את שמו מספר שו"ת תורה לשמה וטעמו כמס עימו, אך יודע בינה הבחינו כי 'יחזקאל כחלי' עולה כמניין 'יוסף חיים', מלבד סימנים נוספים המוכיחים כי הוא הוא מחבר השו"ת).
