מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

כיבוי אש בכירת גז ביום טוב

אין לכבות אש ביום טוב, והמוציא פתילה משמן חייב משום מכבה (ביצה כב ע"א). תוס' (ד"ה והמסתפק) מסביר שבעת הפרדת השמן מהפתילה, הלהבה קטנה, וזהו כיבוי אסור. הרא"ש (ביצה ב, יז) חולק עליו, ולפיו: "שמן ופתילה, שתיהן גורמים את הדליקה, והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי, חייב". פגיעה באיכות הבעירה או מהירות בכיבויה. התפארת שמואל (שם אות ז), מסביר ע"פ המובא בהגהות אשר"י (שם), שגם הרא"ש יאפשר ליטול חתיכת חלב שרחוקה מנר הדולק מחתיכות חלב נפרדות, מאחר שכעת הנר איננו דולק בצורה ישירה מחתיכה זו. כך כתב גם הרמב"ם (הל' יום טוב ד, ג): "אגודה של עצים שהודלקה במדורה, כל עץ שלא אחזה בו האש, מותר לשמטו, ואינו דומה למסיר שמן מן הנר". כשחומרי הבעירה נפרדים זה מזה, מותר להסיר את מה שעדין לא נדלק.

הרב נתן צבי פרידמן (שו"ת נצר מטעי סי' ט), טען שמותר לסגור ביו"ט את הברז שבבלון הגז, כדי שהאש בכירה תכבה מאליה. לדעתו זה כמו לסלק עץ שעדין האש לא אוחזת בהם. רבנים רבים יצאו נגד דבריו, ובהם הרב אליעזר ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סי' ח-ט), והרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ג או"ח סי' ל), שטענו שסגירת ברז הגז משפיעה באופן מידי על גובה השלהבת, עד כדי כיבויה ובמיוחד כשהמרחק בין בלוני הגז לכירה הוא קטן. בנוסף יש לראות את הגז הזורם בצינור כגוף אחד, ולא כמו אגודת עצים נפרדים.

דרך אפשרית לכיבוי אש בכירת גז ביו"ט היא ע"י התקנת מתקן המבוסס על העקרון בו פועל שעון שבת. לפני הדלקת הגז מזיזים דיסקית ומכוונים אותה באופן כזה שהרכיב שעליה יעבור ליד ברז הגז לאחר זמן המבוקש, ואז הוא מפעיל את מנגנון הסגירה, מעבר הגז נחסם, והאש נכבית מאליה. זהו גרם כיבוי המותר ביום טוב. אפשרות אחרת, להרתיח מים על מנת לשתותם, ולהניח להם לגלוש ולכבות את האש, ואז יש לסגור את הגז.