מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
שופרות וחצוצרות, זכרונות ומלכויות
בתפילת מוסף בראש השנה, אומרים עשרה פסוקים בהם אזכור לשופרות זכרונות ומלכויות (ראש השנה לב ע"א). המנהג המקובל הוא: שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהכתובים - מדברי דוד בספר תהילים שקדם לנביאים, שלושה פסוקים מהנביאים, ופסוק מהתורה, ובסה"כ עשרה פסוקים. הפסוק מהתורה המשלים את פסוקי השופרות הוא: "ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לזיכרון לפני אלוקיכם אני ה' אלוקיכם" (במדבר י, י). כך מופיע בגאונים ובמקורות ראשונים נוספים, וכך נהוג.
אלא שבפסוק נזכר תקיעה ולא תרועה, וכן חצוצרה ולא שופר. הרא"ש (ראש השנה ד, ג), כותב שיש שריננו על כך, והיו ראשונים שהציעו פסוק אחר מהתורה, אך לפיו העיקר הוא שנזכר "תרועה" בפסוק.
רבנו נסים (דף ט ע"א מדפי הרי"ף), מביא את דברי הרב אהרן הלוי, הרא"ה, שכתב שבספרי נדרש הפסוק: "ותקעתם" - שופרות, "והיו לזכרון"- זכרונות, "אני ה' אלוקיכם"- מלכויות, ועל כן ניתן לאומרו במסגרת השופרות. אמנם לדעתו של הר"ן אין זה מספיק, מאחר ויש לומר פסוק שנאמר בו שופר בצורה ברורה. הרא"ש מציין לדברי הרב אליעזר ב"ר יואל הלוי (ראבי"ה, ח"ב מסכת ראש השנה סימן תקלו), הכותב שהפסוק ובו תקיעה בחצוצרות נאמר כתפילה המסיימת את אמירת עשרת פסוקי השופרות, ויש בה ריצוי ורחמים לבנין המקדש וחידוש הקרבנות. נראה לומר שזו גם כונת הרא"ה. אזכור הפסוק "ותקעתם בחצוצרות" למרות שלא נזכר בו המילה שופר, זו בקשה לחידוש עבודת המקדש בראש השנה במשמעות כפולה. חידוש עבודת הקרבנות הקרבים על המזבח עליהם תוקעים בחצוצרות, וחידוש התקיעה בשופר במקדש, יחד עם התקיעה בחצוצרות.
באופן כללי, בברכות המסיימות את מלכויות שופרות וזכרונות, יש ריצוי ורחמים לעתיד. במלכויות - על התגלות מלכות ה' על כל יושבי תבל. בזכרונות "ובטובך הגדול ישוב חרון אפך על עירך ועמך וזכרתי להם ברית ראשונים", ובשופרות - על קיבוץ הגלויות, בנין המקדש וחידוש העבודה בו, ובכלל זה גם התקיעה בשופר ובחצוצרה בראש השנה במקדש.
