מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

הלל הגדול והודאת גשמים

יש לגזור תענית על צרות שונות ל"ע, אך משחלפה הצרה יש להודות לה': "מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות. אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול" (תענית יט ע"א). בירושלמי (תענית ג, יא) מבואר שהלל הגדול הוא הפרק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קלו), ומוזכר בו: "נותן לחם לכל בשר" (שם כה), וע"י הגשם הקב"ה זן את העולם. לדעת ר' יוחנן, הלל הגדול מתחיל בפרק הקודם: "שעומדים בבית ה' בלילות" (תהילים קלה), בו נזכר: "מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה" (שם ז).

יש תפילה אחרת לאחר שנענו וירדו גשמים: "מברכין על הגשמים...מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כים... אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו, ברוך רוב ההודאות" (תענית ו ע"ב). מי שיש לו שדה פרטית מברך על ירידת גשמים לאחר בצורת שהחיינו, ומי שיש לו שותף בשדה, מברך הטוב והמטיב (ברכות נט ע"ב). הריטב"א (תענית ו ע"ב) מסביר שהלל הגדול אומרים בציבור לאחר שהתענו ונענו, ובודאי עם נענו בו ביום, ואמירת הודאת גשמים היא חובתו של כל יחיד, גם ללא שהתענה. "אבל נהגו העם לאומרה אחר הלל הגדול, ואח"כ אומרים מודים אנחנו לך וכו'... וטעם מנהג זה כי לפי שכל יחיד ויחיד חייב בברכה זו, מניחים אותה לאומרה עד שעת ההלל, כדי לאומרה בצבור ברוב עם הדרת מלך".

בתחילת חורף תשס"ז התפללנו תפילת "עננו" להורדת גשמים, וב"ה נעננו, וכעת יש להפסיק לומר אותה, ולומר תפילת "הודאת גשמים". כל אדם שאיננו חקלאי יאמר "מודים אנחנו לך...". חקלאי יחיד יאמר "שהחיינו", וחקלאי שותף יאמר "הטוב והמטיב". (כך הורתה הרבנות הראשית לישראל, ביום כ' טבת תשס"ז). אם הדבר נעשה ברוב עם, אפשר לקיים את "מנהג העם" המופיע בריטב"א, ולומר את הברכות עם הלל הגדול.