סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 764
"מנחתם ונסכיהם בלילה, מנחתם ונסכיהם למחר"
תמורה יד ע"א
צורת הלימוד מהפסוק לא כ"כ מובנת. מכאן הגמ' לומדת דין תשלומים למנחת נסכים של הקורבנות אולם צורת הלימוד מהפסוק לא כ"כ מובנת. רש"י הסביר במקומות אחרים (עי' זבחים ח', א, פ"ד, א) שכוונת הגמרא לפסוק הנאמר בפרי החג (במדבר כ"ט, י"ח) "וביום השני... ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט". ולפי"ז צריך לגרוס בסוגיין כמו במקומות אחרים "ומנחתם". ונראה כי מה שהכריחו לזה הוא הגמ' בתענית ב', ב האומרת "ניסוך המים מאורתא, דאמר מר "ומנחתם ונסכיהם" אפילו בלילה", וזה הפסוק נדרש שם לניסוך המים "נאמר בשני "ונסכיהם" ונאמר בששי "ונסכיה" ונאמר בשביעי "כמשפטם" הרי מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים". עם זאת, עדיין לא מובן כיצד למדים מהפסוק כי "ומנחתם ונסכיהם" מכוון לתשלומי הנסכים, והציע בעל תורה תמימה כי הלימוד הוא ממ"ש בסוף הפסוק "כמשפט" המורה על תוקף הדבר בהחלט ובלא ישונה, כמו שדרשו ביומא ע"ג, ב "במשפט האורים" שגזירת אורים ותומים אינה חוזרת.
בשיטה מקובצת ל"ג הביא אפשרות אחרת ללימוד "בפר' פנחס כתיב בכולהו מנחתם ונסכיהם לפרים", ונראה כי הבין שבכך שהתורה חזרה שוב ושוב על ציווי הנסכים היא באה לרבות ולומר שאף אם לא הביא בו ביום יכול הוא להביא בזמן אחר. ובדרך דומה הולך הריב"א (מנחות מ"ה, ב') שלימוד הגמ' הוא מכך שבקורבנות החג נכתב פעמיים בכל יום על המנחה והנסכים, ולא הסתפקו בפעם אחת.
ובתורה תמימה (במדבר כ"ט, י"ח) היא כי ייתכן שדרשת הגמ' באה מכך ששינה הכתוב בלשונו לומר פעמיים (במדבר כ"ט, כ"ד-ל"ז) "מנחתם ונסכיהם" בלי ו' החיבור, לומר שאין המנחה והנסכים קשורים בהכרח לקובן וניתן להביאם גם לאחר זמנו, ולפי"ז מדויק מלשון הגמ' שלא ציטטה את הפסוק עם "ו" החיבור.
אמנם, לר"ת שיטה אחרת בזה (מנחות מ"ד, ב תוד"ה מנחתם) ולדעתו הפסוק ממנו לומדת הגמ' נאמר בשתי הלחם (ויקרא כ"ג, י"ח) "והקרבתם על הלחם...ואילים שניים יהיו עלה לה', ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה' " ומכך שהכניסה התורה את המילים "ומנחתם ונסכיהם" בין העולה לאשה למדנו שהנסכים באים בלילה, דומיא דהקטרה שהיא בלילה (וע"ע שם שטמ"ק אות י"ח).
(יוסף דעת)
