הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "אלא הכא"; אמורא וסתמא דגמרא; "הלכה כרשב"ג במשנתנו"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין כג ע"א
מתני'. המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה – רבי אליעזר אומר: כשיגרשנה ידור הנאה, רבי יהושע אומר: אינו צריך. כיוצא בדבר ארשב"ג: אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה - ידירנה הנאה, שמא יעשה קינוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו.
גמ'. במאי קמיפלגי? רבי אליעזר סבר: אדם עושה קינוניא על ההקדש, ורבי יהושע סבר: אין אדם עושה קינוניא על ההקדש. ואלא הא דאמר רב הונא: שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו, ואמר מנה לפלוני בידי - נאמן, חזקה אין עושה קינוניא על הקדש, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה! לא, עד כאן לא פליגי אלא בבריא, אבל בשכיב מרע - דברי הכל אין אדם עושה קינוניא על ההקדש, מ"ט? אין אדם חוטא ולא לו.
איכא דאמרי: בבריא דכ"ע לא פליגי (דאין) +מסורת הש"ס: [דאדם]+ אדם עושה קינוניא על הקדש, והכא בנדר שהודר ברבים קמיפלגי, מר סבר: יש לו הפרה, ומ"ס: אין לו הפרה.
ואיבעית אימא: דכ"ע נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, והכא בנדר שהודר על דעת רבים קמיפלגי.
ואלא הא דאמר אמימר: נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים אין לו הפרה, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה! ותו, רבי יהושע אומר: אינו צריך, אינו מועיל מיבעי ליה!
אלא הכא בשאלה דהקדש קמיפלגי; והתניא: המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה - ר"א אומר: כשהוא מגרשה ידור הנאה, רבי יהושע אומר: אינו צריך, וא"ר אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי ב"ה, שב"ש אומרים: הקדש טעות הקדש, וב"ה אומרים: הקדש טעות אינו הקדש."
1.
הגמרא מביאה כמה הסברים למחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה.
ההסבר הראשון נפתח ללא "קידומת" מיוחדת.
ההסבר השני נפתח ב"איכא דאמרי".
ההסבר השלישי נפתח ב"ואיבעית אימא".
ההסבר הרביעי נפתח ב"אלא הכא ב...".
2.
רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ז הלכה יז:
המקדיש כל נכסיו ואחר כך גירש את אשתו וגבתה כתובתה מן הפודה מן ההקדש אינו גובה עד שידירנה הנאה, שמא קנוניא עשו על ההקדש, ואין אומרין אילו רצה היה אומר בטעות הקדשתי וישאל על הקדשו לחכם ויחזור לו.
מהרמב"ם משמע שחוששים לקנוני על הקדש
3.
כסף משנה הלכות ערכין וחרמין פרק ז הלכה יז:
המקדיש כל נכסיו ואח"כ גירש את אשתו וגבתה כתובתה. פירוש ובאה לגבות כתובתה מהפודה מיד ההקדש אינה גובה כתובתה עד שידירנה הנאה וכו'. משנה שם (דף כ"ג) המקדיש את נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר' אליעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך ובגמרא במאי קא מיפלגי ר"א סבר אדם עושה קנוניא על ההקדש ור' יהושע סבר אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ואלא הא דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש לימא כתנאי אמרה לשמעתיה לא עד כאן ל"פ אלא בבריא אבל בשכיב מרע דברי הכל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש מאי טעמא אין אדם חוטא ולא לו איכא דאמרי בבריא כולי עלמא לא פליגי דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש וכו' והכא בשאלה דהקדש קמיפלגי ופירש"י בשאלה דהקדש קא מיפלגי ר"א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפי' אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש (טעות הוא) אפ"ה אין חכם מתיר נדרו הילכך המגרש את אשתו בהקדשו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו ולכך עושה קנוניא זו ור' יהושע סבר נשאלין על ההקדש והכא אינו צריך לידור הנאה דאי משום קנוניא הוה עביד הוה מתשיל על נידריה ולא בעי לגרשה. והתניא בניחותא דבשאלה פליגי הן הן דברי ב"ש וכו' מחלוקת ר"א ור' יהושע היינו נמי מחלוקת ב"ש וב"ה הקדש טעות הקדש ואין שאלה להקדש עכ"ל.
וללישנא בתרא פשיטא דאין הלכה כר"א כיון דאתי כבית שמאי
הוא מקשה על הרמב"ם שמשמע ממנו שהלכה כרבי אליעזר במשנה – שאדם עושה קנוניה על ההקדש. ולפי ההסבר האחרון בגמרא יוצא שהרמב"ם פוסק כבית שמאי וזה קשה.
3.1
ה"כסך משנה" מתחיל מה"לישנא בתרא" כי כנראה הוא סובר שכאשר יש כמה תרוצים בגמרא - בלשונות שהעלינו לעיל - ההלכה היא כ"לישנא בתרא" [כ"לשון אחרון"].
3.2
המשך דברי ה"כסף משנה":
ואפי' ללישנא קמא היא הא קי"ל דר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע
גם לפי הלשון הראשון – שאין קשר למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי – יוצא שהרמב"ם פסק כרבי אליעזר וזה נוגד לכלל שהלכה כרבי יהושע נגד רבי אליעזר [וגם, שבאופן עקרוני אין הלכה כרבי אליעזר מכיון ש"שמותי הוא".]
3.3
המשך דברי ה"כסף משנה":
ולפיכך יש לתמוה על רבינו שפסק כר"א וכבר תמה עליו הר"ן בפ' אלמנה ניזונית
וכתב ואפשר שסמך לו אדרב הונא דאמר שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומשמע התם דדוקא בשכיב מרע הא בבריא חיישינן לקנוניא ואין מאמינין אותו מתוך שיכול להפקיעו בשאלה ואי מהא לא איריא דהתם דדיבורא בעלמא קיל לה טפי משאלה ומשום הכי חיישינן אבל מעשה קשה דגירושין לא עביד כיון דאפשר בשאלה ומשום הכי לא חייש ר' יהושע עכ"ל:
הר"ן מיישב את הרמב"ם, שהוא פוסק כדברי רב הונא בגמרא, שמשמע ממנו שהוא פוסק כרבי אליעזר שאדם [אדם בריא בניגוד ל"שכיב מרע"] עושה קנוניה על ההקדש.
3.4
המשך דברי ה"כסף משנה":
ואני אומר שאם סמך אדרב הונא סמך טוב הוא ואינו נדחה בדחייתו של הר"ן שהרי בגמ' אמרו עד כאן לא פליגי אלא בבריא אבל בשכיב מרע דברי הכל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ולא חששו לחילוקו של הר"ן.
אבל אי קשיא הא קשיא כיון דבתר הכי אסיקנא אלא הכא בשאלה דהקדש קא מיפלגי הוה ליה למיפסק הכי אי משום דמסקנא הוא ואי משום דכיון דלישנא דקאמר עד כאן לא פליגי אלא בבריא וכו' לא אתמר אלא לדחויי דלא תיקום דרב הונא כתנאי והאי לישנא אתמר בפשיטותא עליה איכא למיסמך וכיון דלהאי לישנא הוה ליה ר"א כב"ש ורבי יהושע כב"ה הוי ליה למיפסק כר' יהושע ולא כר"א דשמותי הוא.
ה"כסף משנה" טוען שצריך לפסוק כמו הלשון האחרון בגמרא ["לישנא בתרא"], שפתח בניסוח "אלא הכא..." משום "דמסקנה הוא", ולא קשור לדברי רב הונא, וקשה על הרמב"ם שפסק כרבי אליעזר [כפי שהסברנו לעיל].
3.4.1
בכל אופן משמע מדבריו שהניסוח "אלא הכא..." הוא מסקנת הגמרא ומחייב יותר מאשר לשון של "איכא דאמרי" ו"איבעית אימא". [אמנם קשה עצם העניין, שהגמרא מביאה שני סגנונות שונים ודומים לתרוצים שונים: "איכא דאמרי" ו"איבעית אימא"].
3.5
המשך דברי ה"כסף משנה":
וי"ל שסובר רבינו דכיון דרב הונא נקט שכיב מרע משמע דלא אמרה אלא בשכיב מרע אבל בבריא אדם עושה קנוניא על ההקדש ודרב הונא הלכתא היא דהא ליכא אמורא דפליג עליה ומאי דאסיק אלא בשאלה דהקדש קא מיפלגי לא לדחויי לישנא קמא דאמרינן ע"כ לא פליגי אלא בבריא אבל בשכיב מרע דברי הכל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש אלא לדחויי לישנא דהוה בעינן למימר בבריא כ"ע לא פליגי דאדם עושה קנוניא על ההקדש והכא בנדר שהודר ברבים או על דעת רבים ודחינן ליה דא"כ אינו מועיל מיבעי ליה כלפי זה אמר אלא אפשר לאוקמי באוקמתא אחריתי בר מקמייתא דמפלגא בין בריא לשכיב מרע דאיכא למימר דבשאלה דהקדש קא מיפלגי אבל לעולם אוקמתא קמייתא קושטא היא.
הוא חוזר להסביר שההלכה היא כרב הונא, ומשמע ממנו [מרב הונא] שהלכה כרבי אליעזר במשנתנו. והלכה כרב הונא מפני שאין אמורא שחולק עליו.
3.5.1
נראה שניתן ללמוד מדבריו שני עקרונות חשובים ביותר. עיקרון ראשון: דברי אמורא "קודמים" [="חשובים יותר"] לדברי "סתמא דגמרא". עיקרון שני: אם אין מחלוקת אמוראים הרי ממילא הלכה כאמורא היחיד שמוזכר בסוגיה.
3.6
המשך דברי ה"כסף משנה":
ואם תאמר אפי' לאוקמתא קמייתא איכא למיתמה ארב הונא גופיה אמאי שבק ר' יהושע ונקט כר"א דשמותי הוא. וי"ל משום דרשב"ג אתי כר"א דאמר אף הערב לאשה בכתובתה וכו' ומדקאמר אף משמע בהדיא דפשיטא ליה דבהקדש חיישינן לקנוניא וקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו:
הוא מעלה את השאלה מדוע רב הונא באמת פסק כרבי אליעזר? והוא עונה: מפני שניתן לדייק מדברי רשב"ג [במשנתנו] שהוא סובר כרבי אליעזר והכלל הוא שהלכה כרשב"ג במשנתנו.
3.6.1
על נקודה אחרונה זו שבדבריו יש להעיר: הרי גם ללא הכלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו ניתן לומר שרשב"ג+רבי אליעזר נחשבין כ"רבים" נגד יחיד – רבי יהושע,
3.6.2
אלא כנראה מפני שהקביעה, שרבי אליעזר "שמותי הוא" מהווה שיקול שהלכה כרבי יהושע כלפיו היא מוחלטת, אבל מכיון שרשב"ג סובר כרבי אליעזר הרי בלי קשר לרבי אליעזר עצמו הלכה כרשב"ג נגד רבי יהושע רק על סמך הכלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו".
