הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "סתם משנה - רבי מאיר"; סתם משנה ומחלוקת בברייתא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין כב ע"א

/מתני'/. שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב.

תנו רבנן: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שום היתומים ששים יום, ושום ההקדש תשעים יום; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה ששים יום.

אמר רב חסדא אמר אבימי, הלכה: שום היתומים ששים יום. יתיב רבי חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין: ששים קאמרת או שלשים קאמרת? אמר ליה: ששים. דיתומים או דהקדש? אמר ליה: דיתומים. כרבי מאיר או כרבי יהודה? אמר ליה: כרבי מאיר. והא רבי מאיר שלשים קאמר! אמר ליה: הכי אמר רב חסדא, מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא: בא להכריז רצופים - שלשים, בשני ובחמישי - ששים, ואע"ג דכי חשיב להו מר ליומי הכרזה לא הוו אלא תמניסר יומי, כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי. ...." 

1.
מסקנת הגמרא שהלכה כרבי מאיר, ש"שום היתומים שלשים יום".

2.
מהלך הגמרא מיוחד, הרי מבחינת הברייתא היה צריך לפסוק כחכמים נגד רבי מאיר ונגד רבי יהודה.

2.1
או אולי גם רבי מאיר ורבי יהודה נחשבים כ"רבים" ואין כלל עדיפות ל"חכמים", וממילא גם אין עדיפות לכלל שבמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה כי אולי כלל זה נאמר רק כששניהם נחלקו ביניהם בלבד, וללא חכמים נוספים.

2.2
וכמו כן "סתם משנה" - משנתנו - היא כרבי מאיר, לכן נקבעה הלכה כרבי מאיר.

3.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יב הלכה ח:

כשנזקקין ב"ד לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופין או ששים יום שני וחמישי ומכריזים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלין וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלין לבקר לו, ובשעה שמכריזין מסיימים את השדה במצריה ומודיעין כמה יפה ובכמה הוא שומה ומפני מה רוצים למכרה אם להגבות לב"ח או לכתובת אשה לפי שיש מי שרוצה ליתן לב"ח ויש מי שרוצה להגבות לאשה.

הרמב"ם פוסק כהסברו של רבי חייא בר אבין שלימד את פסקו של רב חסדא [בשם אבימי].
אמנם רב נחמן בר יצחק באר יותר את דינו של רבי מאיר. ולכן הלכה כמותו.

4.
הערה: מהו ההסבר של דברי רב חסדא לפני פרשנותו של רבי חייא בר אבין? מדוע הוא פסק ש"שום היתומים – שישים יום"? בפשטות הוא פסק כדעת חכמים או אפילו כדעת רבי יהודה נגד רבי מאיר. והנה לפי פרשנותו של רבי חייא בר אבין כוונת רב חסדא היתה לפסוק דווקא כדעת רבי מאיר,

4.1
אלא שדברי רבי מאיר בברייתא הם חלקיים, ולפי זה גם הסבר המחלוקת עם רבי יהודה היא שונה מהפשט, שרבי יהודה אומר שגם אם השומא היתה רציפה הרי שזמנה הוא 60 יום.

5.
בסופו של דבר סוגייתנו מוגדרת כ"סתם ואחר כך מחלוקת", כלומר, במשנה כתוב 30 יום ובברייתא יש מחלוקת בדבר. הכלל הוא שבמקרה כזה "אין הלכה כסתם" ולכן ניתן לפסוק כדעת רבי מאיר בברייתא.

5.1
אמנם יש אומרים שאם ה"מחלוקת" היא בברייתא הרי שנשאר הכלל שהלכה כ"סתם משנה", ולכן צריך לבאר בסוגייתנו שרבי מאיר בברייתא הוא זה שמסביר את ה"סתם משנה" – על פי כלל נוסף: "סתם משנה – רבי מאיר".