הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "תניא רבי..."; "יחידאה היא"   

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין כא ע"א

מתני'. חייבי ערכין - ממשכנין אותן, חייבי חטאות ואשמות - אין ממשכנין אותן, חייבי עולות ושלמים - ממשכנין אותן, אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר: +ויקרא א'+ לרצונו, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.

גמ'. אמר רב פפא: פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן, חייבי עולות אין ממשכנין אותן;
חייבי חטאות ממשכנין אותן בחטאת נזיר, דכיון דאמר מר: אם גילח על אחד משלשתן - יצא, ואם נזרק עליו אחד מן הדמים - הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים, פשע בה ולא מייתי;
חייבי עולות אין ממשכנין אותן - בעולת יולדת. מאי ניהו? דאקדמיה קרא, והאמר רבא: למקראה הקדימה הכתוב!
אלא בעולת מצורע; דתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו, כך עולתו עיכבתו. ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה." 

1.
רב פפא מוסיף שאין ממשכנין על עולת מצורע מפני שעולת המצורע מעכבת את כפרת המצורע ולכן אין סיבה לכפות עליו להקריבה.

2.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יד הלכה יז:

כל חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם, אע"פ שאין מתכפר לו עד שירצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן הואיל והם מעוכבי כפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו קרבנותיהן, חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינה מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותה לפיכך ממשכנין אותו עליה.

הרמב"ם לא פוסק כרב פפא.

3.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק יד הלכה יז:

כל חייבי עולות ממשכנין אותם וכו'. משנה ס"פ האומר משקלי (דף כ"א). ומ"ש חוץ מחטאת נזיר וכו'. שם מימרא דרב פפא ואע"ג דאמר נמי רב פפא פעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותם בעולת מצורע דתניא ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא אומר כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו לא חש לה רבינו לכתבה משום דמשמע ליה דיחידאה היא דר' ישמעאל קאמר לה ורבנן פליגי עליה
ואע"ג דרב פפא אמר פעמים וכו' לאו משום דס"ל כוותיה אלא אתא למימר דאע"ג דמתניתין סתמא מיתניא חייבי עולות ממשכנין אותם האי כללא ליתיה לכ"ע דלרבי ישמעאל אין ממשכנין בעולת מצורע:

ה"כסף משנה" מסביר, שרב פפא אמר את דינו רק לפי שיטת התנא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא. אבל "רבנן" חולקים עליו, ולפיהם גם על עולת מצורע ממשכנים, והיא איננה חורגת מהכלל הכללי של המשנה ושל הרמב"ם שעל חייבי עולות ממשכנין.

4.
מסקנה: מדבריו ניתן ללמוד שכל מקום שמופיע בברייתא רק שם של תנא יחיד משמע ש"רבנן" חולקים עליו, אפילו אם לא מצינו דברי "רבנן" במפורש. אמנם בפרשנים מובא, שיש "תוספתא" שחולקת על רבי ישמעאל – ומשמע שאותה תוספתא היא אותה דעת "רבנן" ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נג] שחולקים על רבי ישמעאל וסוברים שעולות של מחוסרי כפרה ושל מצורע לא מעכבות באכילת קדשים.

5.
וה"כסף משנה" מעורר שאלה סמויה: הרי רב פפא [שהוא אמורא – תלמידו של רבא] סובר כרבי ישמעאל ומדוע אין לפסוק כמותו? והוא עונה: רב פפא בא ללמדנו שמשנתנו ה"סתומה" [ללא שם תנא וממילא כ"סתם משנה" יש לפסוק כמותה] היא כדעת יחיד – כדעת רבי ישמעאל.

6.
ונראה להוסיף: לפי דבריו - כנראה - שכל קטע הגמרא הוא מדברי רב פפא עצמו כולל הקושיה מרבא!

6.1
ויותר מכך: לפי הנ"ל, רב פפא עצמו קובע שאין הלכה כרבי ישמעאל כי הוא מודיענו שמשנתנו היא כדעת יחיד ["יחידאה היא"], ולכן אין הלכה כאותה משנה וממילא גם לא כדעת היחיד – רבי ישמעאל [אע"פ שדעת היחיד מוזכרת "רק" בברייתא ולא במשנה].