מקומה של הנשמה / יעקב צ. מאיר

ערכין כ ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

שנינו במשנה, 'ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום, ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו'. ופשוטה – אם אדם נודר ערך של איבר 'שהנשמה תלויה בו', ממילא נדר ערך כולו, שכן נטילת האיבר נוטלת את הנשמה וממילא נוטלת את הגוף כולו. למדנו, הנשמה היא דבר ה'תלוי' באיברים.

מושגיהם של חז"ל על מבנה גוף האדם והרכבו מענינים ביותר ויש להם משמעויות הלכתיות מרחיקות לכת. לא פחות חשובים הם מושגיהם על צורתה ותפקידה של הנשמה. במקרא 'נשמה' היא שם נרדף לאדם חי, 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ טז). התנאים כבר אמונים על התפיסה האפלטונית לפיה הגוף והנשמה הם שני חלקים נפרדים של האדם:

'...הקב"ה מביא גוף ונשמה ומעמידן בדין אומ' [לגוף] מפני מה חטאת לפני? אומ' לפניו, רבונו של עולם מיום ש[יצאת] ממני נשמה אני מושלך כאבן. אומ' לנשמה מפני מה חטאת לפני? אמ' לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי? גוף חטא! מיום שיצאתי ממנו, לא טהורה אני לפניך? הקב"ה מביא נשמה ומכניסה בגוף ודנן כאחד שנא' "יקרא אל השמים מעל" (תהלים נ ד) להביא נשמה. "ואל הארץ" להביא את הגוף, ואחר כך לדין עמו' (מכילתא דרשב"י טו).

התנאים מחלקים את האדם ל'גוף' ו'נשמה' אך אינם מפרשים מה טיבה של ה'נשמה', בזאת עוסקים אמוראי א"י. '[נשמת חיים], ה' שמות נקראו לה, נפש נשמה חיה רוח יחידה... נשמה זה האופה. הוא שברייתא אמרין "האופיתיא טבא"' (בר"ר פי"ד ח). המילה 'האופה' קשה. בכתבי היד היא מופיעה בצורות שונות, 'האופי', 'האפי', 'האף' ו'האופיתא'. יתכן שיש לפרשה על פי מילה דומה המופיעה גם היא בספרות האמוראים הארצישראלית, 'אין את יכול לעמוד על אופייה של אומה זו. נתבעים לעגל ונותנים. נתבעים למשכן ונותנים' (יר' שקלים פ"א ה"א). הנשמה היא ה'אופי', דרך ההתנהגות המיוחדת לאדם, שלא לומר ה'אופיינית' לו. אף ביטוי עממי צירף בעל המדרש לפירושו, 'האופיתייא טבא', האופי טוב.

מן המשנה למדנו שהנשמה תלויה באיברים מרכזיים, אך המדרש המאוחר מציג התפתחות בתפיסת הנשמה, 'בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה ואמר "מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט", הקב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי "איפה היית ביסדי ארץ", מהו "איפה"? א"ר שמעון בן לקיש, אמר לו הקב"ה, איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה, בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו? אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי, הוי "איפה הייתי" (שמו"ר מ ג).

איוב איננו מוצא את הקב"ה בעולם הזה, עונה לו הקב"ה 'איפה היית', באותה מידה שאינך מוצא היכן תלויה ה'איפה' שלך כך אינך מוצא אותי. במשנה תלויה הנשמה באיברים מסויימים. במדרש היא מצויה בעולם הזה, אך איננה תלויה בו, כפי שהקב"ה מצוי ואיננו תלוי. כך הפכה הנשמה ל'חלק א-לוה ממעל' ממש.

ומה על ה'נשמה יתרה'? 'דאמר רבי שמעון בן לקיש, נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר "שבת וינפש", כיון ששבת, ווי אבדה נפש' (ביצה טז.).