טעם הדרת המצורע
ערכין טז ע"ב
"בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא,
ואמרי לה רבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא,
ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי:
מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא י"ג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו?
– הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: בדד ישב וגו'.
אמר רבי יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה: יביא (ויקרא י"ד) שתי ציפרים לטהרתו?
– אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עושה מעשה פטיט, לפיכך אמרה תורה: יביא קרבן פטיט".
הגמרא מדקדקת למנות את כל הלשונות, מי הוא בעל השמועה.
האם יש לכך משמעות?
ואדרבה על רבי שמואל בר נדב יש להקשות, מה נשתנה מצורע שדוקא עליו שאל לפשר עונשו?
אלא שללישנא קמא רבי יהושע בן לוי לא עסק אלא בפטפוטיו של המצורע. ורבי שמואל בר נדב נתכוין בשאלתו להקשות דוקא על רבי חנינא, ולשיטתו:
אתה רבי חנינא הסבור שיש מזל לישראל (מסכת שבת דף קנו ע"א) – שכל מאורע צפוי וידוע מראש, ולא ניתן לשנותו על ידי מעשה. הכיצד תבאר את העונש היחודי של הסגרת המצורע? בודאי נוסף על עונש, יש כאן סכנה של חולי, שהשוהה במחיצתו יוכל להנגע בה!
ענה לו רבי חנינא:
הסבור אתה שמשום חוליו מסוגר המצורע? לא כן הוא! אלא עונש בלבד, מידה כנגד מידה.
ואילו ללישנא בתרא רבי חנינא לא היה אלא חותנו של רבי שמואל בר נדב, כדברי לישנא תניינא. ואילו רבי שמואל בר נדב נתכוין בשאלתו להקשות דוקא על רבי יהושע בן לוי, ולשיטתו:
אתה רבי יהושע בן לוי הרגיל להכרך יחד עם מוכי שחין ולעסוק בתורה, ומכריז עליה שהיא: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה, יט) – "אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?!", בעוד כל רעיך מרחיקים עצמם מהם בכל מאודם (מסכת כתובות דף עז ע"ב). הכיצד תבאר את העונש היחודי של הסגרת המצורע? בודאי נוסף על עונש, יש כאן סכנה של חולי, שהשוהה במחיצתו יוכל להנגע בה!
ענה לו רבי יהושע בן לוי:
הסבור אתה שמשום חוליו מרחיקין מהמצורע? לא כן הוא! אלא עונש בלבד, מידה כנגד מידה.
