הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "ותסברא"; "בעיא דלא איפשיטא"; "ואיתימא רב..."   

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין יב ע"א

איבעיא להו: נסכים הבאים בפני עצמן, טעונין שירה או אין טעונין שירה? כיון דאמר [רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו'] אמרינן, או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן, אשתייה לחודה לא אמרינן? ת"ש ר' יוסי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי וכו'; האי שירה מאי עבידתיה? אילימא דעולת חובה, מי הוה? בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד! ואלא דעולת נדבה, והא תני רב מרי בריה דרב כהנא דלא צריכא! אלא לאו דנסכין. אמר רבא, ואיתימא רב אשי: ותסברא? שירה דיומיה (תהילים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, (תהילים צ"ד) וישב עליהם את אונם בשירה דארבעה בשבא הוא! אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו. והא עומדים על דוכנן קתני! כדריש לקיש דאמר ר"ל: "אומר שירה שלא על הקרבן. א"ה, בנסכים נמי לימא! נפיק מיניה חורבא." 

1.
בגמרא הועלתה בעיה האם נסכים הבאים ללא קרבן [אלא "בפני עצמן"] טעונים שירה או לא. הספק לא הוכרע בגמרא

2.
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג הלכה ב:

עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר ושרת בשם י"י אלהיו ככל אחיו הלוים, אי זהו שירות שהוא בשם י"י הוי אומר זו שירה, ומתי אומר שירה על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין, אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח, וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה.

הרמב"ם פסק שלא טעונים שירה.

3.
כסף משנה הלכות כלי המקדש פרק ג:

ומ"ש וכן הנסכים הבאים בפני עצמן אין אומרים עליהם שירה. שם (דף י"ב) בעיא דלא איפשיטא ופסקה לקולא:

ה"כסף משנה" מסביר, שמפני הספק יש לפסוק לקולא, ולכן אין אומרים שירה על נסכים הבאים מחמת עצמן.

4.
וראה במתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפ, ששואל, הרי זהו ספק מן התורה [שהרי שירה היא מצוה מהתורה], ולא מדרבנן, ולפיכך יש להחמיר ולפסוק ש"נסכים הבאין בפני עצמן" אומרים עליהן שירה. ויש אומרים שדווקא שירה על קרבנות הוא חיוב מהתורה, ולפי זה הדיון בסוגייתנו הוא רק ביחס לחיוב שירה מדרבנן, ולכן פסק הרמב"ם שאין אומרין עליהן שירה, על פי הכלל של ספיקא דרבנן - קולא.

5.
ולולא דברי ה"כסף משנה" אולי אפשר לומר, שבסוגייתנו רבא או רב אשי אמרו "ותסברא", כלומר, וכי אתה סבור שניתן להוכיח שאומרים שיר על נסכים בלבד מהברייתא של רבי יוסי. וכנראה שכך סוברים באמת רבא או רב אשי. כלומר רבא או רבא אשי סוברים שלהלכה אין אומרים שירה על נסכים בלבד – כפסק הרמב"ם. כמו כן אולי ניתן לומר שהרמב"ם מכריע [אולי כך אף מבחינה עקרונית] כדעת אמוראים ולא כמשתמע ממהלך ה"סתמא דגמרא".

6.
הדחיה של "ותסברא" נאמרה בגמרא על ידי "רבא ואיתימא רב אשי". בדרך כלל ביטוי זה מתייחס לשני אמוראים מאותה תקופה, ואילו רבא ורב אשי לא חיו באותה תקופה. אלא אפשר לומר, שמדובר ברב אשי הקדמון שחי קצת לפני אביי. וגם על כך קשה, שהיה צריך להקדים את החכם הקדום יותר "רב אשי ואיתימא רבא". אמנם פעמים רבות בש"ס מופיע סביב הביטוי "ואיתימא" החכם הקדום יותר אחרי החכם האחר [למשל: "רב פפא ואיתימא רבי יוחנן"].

7.
בדרך כלל משמעות הביטוי "ואיתימא" הוא, שיש ספק מי החכם שאמר את הדברים, למשל:
בעל המאור מסכת ביצה דף ג עמוד ב:

אפרוח שנולד ביום טוב פלוגתא דרב ושמואל ואיתימא ר' יוחנן והרי"ף ז"ל לא פסק בה הלכתא כמאן משום דאסתפקא ליה מדקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וקיימא לן רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן.

הוא מסביר שיש מחלוקת בין רב ושמואל או בין רב ורבי יוחנן. ולכן נוצר ספק להלכה, שהרי בין רב ושמואל – הכלל הוא שהלכה כרב, ובין רב ורבי יוחנן – הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן.
בכל אופן משמע מדבריו בבירור, שהביטוי "ואיתימא" כוונתו שיש ממש ספק מי [מבין שני החכמים המוזכרים] אמר את הדברים, ויש לזה השפעה על קביעת ההלכה.

8.
לגבי סוגייתנו שמוזכר בה "רב אשי" מתעורר קושי נוסף: הרי רב אשי ערך את הגמרא, אם כן כיצד הוא לא ידע אם הוא עצמו אמר את הדין או רבא אמר את הדין! ואולי הקטע של "ואיתימא" נאמר על ידי הסבוראים אחרי תקופת רב אשי.