מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
שמיטה מעשרות וביכורים
במסגרת דיון על צרת הבת, האם היא מותרת או אסורה, אמר ר' דוסא בן הרכינס: מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שצרת הבת אסורה, ועמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית (יבמות טז ע"א). טעם הדין באשר לעמון ומואב: "הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית". הדאגה החברתית גברה אז על חובת ירושת הארץ: "הלכך זורעים בהן בשביעית שיסמכו עליהן עניים לשכור עצמן לחרוש ולקצור, ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני" (רש"י). יש הסוברים שהכוונה לאזור עמון ומואב שסיחון מלך חשבון כבש, ואח"כ משה רבנו כבש ממנו את המקום, ועולי בבל לא כבשו אותו (רש"י). ויש הסוברים שאם כך, זהו: "עבר הירדן" והוא מארץ ישראל, ונוהג בה שמיטה מדברי סופרים, ולכן הכונה היא לשאר ארץ עמון ומואב שלא נכבשו מעולם ע"י ישראל (רבנו תם בתוד"ה עמון).
למעמדם ההלכתי של תוצרת חקלאית מאזור עמון ומואב בשמיטה, ישנה השלכה גם לזמננו. הרב יוסף קארו פוסק (בית יוסף, יורה דעה סימן שלא אות יט): "אם גוי מכר לישראל פירות בשביעית וגמר מלאכתן ביד ישראל, משמע דודאי נוהגים בהם תרומה ומעשרות וכן כתב ספר כפתור ופרח (פרק מז) וכתב שבמקום מעשר שני יפריש מעשר עני כדין עמון ומואב". הראי"ה קוק הנהיג לכתוב בשטר היתר המכירה, "שהפירות חוזרים ונכנסים לידי ישראל לפני גמר מלאכה, ואם כן דינם כדין פירות של גוי שנגמרה מלאכתם ביד ישראל, וראוי להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה. וע"פ פסק הרמ"א, על פי דברי הבית יוסף וכפתור ופרח, צריך לעשר מעשר עני" (שו"ת דעת כהן סי' רלט).
ההבחנה בין עמון ומואב לארץ סיחון ועוג היא גם במצות הביכורים: "מביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג..., אבל עמון ומואב אע"פ שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם, אין מביאין מהן בכורים" (רמב"ם הלכות ביכורים ב, א).
