הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רב נחמן ורב נחמן בר יצחק"; "סוגיא כוותיה"   

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

ערכין י ע"ב

פורים דאיכא ניסא לימא! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל!
כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ - הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה.
רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא. רבא אמר: בשלמא התם, הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' - ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן.
ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא: משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה! כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון." 

1.
יוצא שבסוגייתנו יש 3 נימוקים שונים מדוע לא אומרים הלל בפורים.

2
רבי יצחק: [היה גדול מאביי] אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ.

3
רב נחמן בר יצחק מקשה על רבי יצחק מהנס של יציאת מצרים, והגמרא מיישבת שהכלל של רבי יצחק הוא רק עבור ניסים שהתרחשו אחרי שכבר נכנסו לארץ.

4
רב נחמן: קריאת המגילה עצמה חשובה כאמירת הלל.

5
רבא: לא אומרים הלל כי בזמן הנס היו עדיין עבדי אחשורוש.

6
בספר "מנחת יהודה" מתקשה מדוע רב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא מופיע כאן שני – אחרי רבי יצחק, ולפני רב נחמן ורבא שחיו לפניו, וה"מנחת יהודה" לא מיישב.

7
ונראה לומר פשוט, רבי יצחק ורב נחמן [רב נחמן בר יעקב] חיו באותו דור. ורבא חי אחריהם. אבל רב נחמן בר יצחק לא מחדש הסבר נוסף לדין שבפורים לא אומרים הלל, אלא הוא מקשה על רבי יצחק ומתרץ.

7.1
ויותר מכך, אולי בגלל הקושיה על רבי יצחק רב נחמן ורבא [שידעו על הקושיה מכח עצמם ולא בגלל ששמעו מרב נחמן בר יצחק] הסבירו באופן שונה.

8.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ו:

"... ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל."

הרמב"ם פסק כרב נחמן.

9.
אבל לכאורה יש לפסוק כרבא שהיה "בתראי" לעומת רב נחמן.

10.
מסביר ה"חתם סופר" [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמט, בהערה עב – ולא מצאתי את ה"חתם סופר" במקור]: מכיון שהגמרא מקשה על רב נחמן ומיישבת – נראה שפוסקים כך. משמע מדבריו שאם הגמרא מקשה על אמורא ומיישבת אותו משמע שכך היא דעת "סתמא דגמרא" והלכה כמותו על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", כלומר, מי שקשה ומיישב זהו "עורך הגמרא".