מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

טבילה ומילה בגירות

"טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול ויטבול" (יבמות מו ע"א). מילה וטבילה הם תנאים הכרחיים בגיור. מלבדם, בזמן המקדש על הגר להביא קרבן "ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן" (רמב"ם הל' איסורי ביאה יג, ה). שלושת המרכיבים הללו מקורם בהליך הגיור הלאומי של עם ישראל ביציאת מצרים: מילה במצרים, טבילה במדבר לפני מתן תורה, וקרבן בעת מתן תורה: "וכן לדורות כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן".

הרב יוסף ענגיל (גליוני הש"ס, יבמות שם), שואל מדוע מילה וטבילה מעכבים זה את זה, במה הם שונים מהלכות אחרות בהם לחלק מהתהליך גם כן יש ערך? ומשיב, שתהליך חלקי יש לו ערך, כשכל חלק משרת את אותה מטרה, "כששניהם עושים פעולה אחת, ואז כל אחד פועל מקצת פעולה. מה שאין כן מילה וטבילה דגר. לכל אחד פעולה אחרת, כי הגרות יש בו שני דברים: הסרת ענין הגויות וקבלת ענין הישראליות. כי הסרת הערלה מסרת תיעוב הגויות, והטבילה נותנת קדושה".

הסרת הערלה היא ביטוי לשונות ולהבדלה מהגוים: "כי כל הגוים ערלים" (ירמיהו ט, כה), ואילו הטבילה וקבלת המצוות היא ביטוי להתקדשות "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (דברים ז, ו).

הרב יוסף דב סולוביצ'יק (איש האמונה עמ' 95 – 99), הסביר שהגירות היא כריתת ברית כפולה: ברית מצרים, וברית סיני. הסרת הערלה היא החותם בבשרו של הגר, וזהו ביטוי להתחברות למימד הלאומי ההיסטורי של עם ישראל לדורותיו. זאת הפעולה שנעשתה במצרים והבדילה אותנו מן העמים האחרים. ואילו, הטבילה וקבלת עול מצוות בעת הטבילה היא היטהרות והתחברות לתורה האלוקית המדריכה את העם הזה. רות המואביה ביטאה את מהות הגרות באומרה: "עמך עמי אלוקיך אלוקי" (רות א, טז). ברית מצרים - עמך עמי, וברית סיני- אלוקיך אלוקי.