מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
יבום ונישואין- בקדושה ולא בפריצות
יבמה היא אשת היבם לכל דבר רק לאחר שהיבם בא עליה: "יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (דברים כה, ה). אך חכמים תקנו שהיבם לא יבוא על יבמתו עד שיקדש אותה בכסף או בשטר, כמו בקידושין רגילים, וקידוש זה נקרא: מאמר. הסדר הנכון הוא: "מאמר ובעל, הרי זו כמצוותה" (יבמות נב ע"א). יבם שבועל לשם יבום, ללא מאמר, חייב מלקות מדרבנן, על פי תקנת רב שהיה מחייב מלקות, את מי שקידש בביאה, ואת מי שקדש אשה בשוק אפילו בכסף, ואת מי שקדש אשה ללא שטר שידוכין, ועוד. רש"י מסביר שזו פריצות לקדש בביאה, וזילות מעמד הקידושין. המהרש"א (שם) מסביר שקידושין בביאה זו פריצות, כי יש ליחד עדי ביאה "ודבר מכוער הוא שמעמיד עדים על כך", אבל קדושי יבמה הם בביאה עצמה, ועל כן מסביר התוס' (שם ד"ה דמקדש) בשם רבנו תם שגם יבום בלי מאמר: "פריצותא היא שעושה תחילת קנינו בביאה".
על תקנותיו של רב, הקשה החתם סופר (כתובות ג ע"א), אם מהתורה מותר לקדש אשה בביאה, וביבום זו אף המצוה, איך ניתן לעקור דבר המפורש בתורה להתיר או לאסור? ומסביר שתקנת חכמים איננה עוקרת את האמור בתורה, אלא מוסיפה עליה. יתר על כן, היה מקום לתקן עוד שמי שיעבור על דברי חכמים שלא תקנה ביאתו כלל, "אלא תנאי התנו חז"ל בתקנתם שתקנה הביאה, דמה תועלת שיהיה גם ביאתו זנות".
תוקף קידושי ביאה, עולה גם בפרטי הדיון בסוגית נישואין אזרחיים. כלל הוא ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ואם כן היה מקום לטעון שבעילת האישה בנישואים אזרחיים היא לשם אישות? השיבו אחרונים, שכלל זה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וודאי לשם קדושין בעל, אינו אלא בעבר שהיה מקובל לקדש בביאה, והיה דין זה ברור לכל, אבל כיום ידוע ומקובל שאין מקדשים בביאה, ולכן האיש והאשה חיים אמנם כזוג לכל דבר, ואין הבעילה לשם זנות, אך גם היא לא לשם קידושין.
