הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטוי: "כמאן אזלא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
ערכין ה ע"א
מתני'. פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך.
גמ'. ת"ר המעריך פחות מבן חדש – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, וחכמים אומרים: לא אמר כלום. במאי קמיפלגי? ר"מ סבר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה, יודע שאין ערכין לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים; ורבנן סברי: אדם מוציא את דבריו לבטלה.
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב: האומר ערך כלי עלי - נותן דמים? כר"מ. פשיטא דכר"מ אתיא! מהו דתימא אפילו כרבנן, התם הוא דטעי, סבר: כי היכי דאיכא ערכין לבן חודש איכא נמי לפחות מבן חודש, אבל הכא דליכא למיטעי, ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים, קמשמע לן."
1.
רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק א, הלכה ג:
"וכמה הוא הערך, אם היה הנערך בן שלשים יום או פחות אין לו ערך והאומר עליו ערך זה עלי הרי זה כאומר ערך כלי זה עלי ואינו חייב כלום..."
הרמב"ם פסק כמשנתנו, וכן פסק כשיטת חכמים בברייתא במחלוקתם עם רבי מאיר.
1.1
וכך אמנם מפורש ברדב"ז:
רדב"ז הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה ג:
הרי זה כאומר ערך כלי זה עלי וכו'. פ"ק משנה פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך ובברייתא פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים שאמרו לא אמר כלום. וכן האומר ערך כלי זה עלי לא אמר כלום לרבנן והכי הלכתא וטעמייהו דרבנן דאדם מוציא דבריו לבטלה דאע"ג דיודע דאין ערך לכלי ולא לפחות מבן חדש מוציא דבריו לבטלה ואינו חייב כלום:
2.
הגמרא מביאה בהמשך את דעת רב גידל בשם רב, והגמרא קובעת ששיטתו מתאימה לשיטת רבי מאיר בברייתא, ולכן הרמב"ם לא פוסק כדעת "רב".
2.1
זאת אומרת שלמרות ש"רב" סובר כרבי מאיר בברייתא הרמב"ם פוסק כדעת חכמים בברייתא.
3.
לפי זה יוצא שהביטוי "כמאן אזלא..." מלמד שאותה דעה בין התנאים לא נקבעת להלכה.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:
"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "
משמע מדבריו שלא כבסעיף 3.
4.1
ואולי הוא מתכוון רק למקרים שמדובר בהם במחלוקת בין תנאים [כשאין כללי הכרעה ספציפיים ביניהם] ולא במחלוקת בין תנא בודד לדעת חכמים ["יחיד מול רבים"].
4.1.1
אבל מעיון בדברי ה"כסף משנה" שמוזכרים ב"יד מלאכי" משמע שגם כאשר יש כללי הכרעה בין חכמים באופן עקרוני [רבי יוסי נגד רבי יהודה – הלכה כרבי יוסי] בכל אופן בגלל הביטוי "כמאן אזלא..." שם בגמרא הרי שהכרעת הרמב"ם היא דווקא כרבי יהודה.
4.2
ולפי זה חזרה הקושיה מדוע הרמב"ם לא פוסק כרבי מאיר בסוגייתנו, שלגבי רב נאמר "כמאן אזלא..." והתשובה היא – כרבי מאיר.
5.
את הקושי הזה נראה ליישב: הגמרא מנסה להעלות אפשרות שדברי "רב" מתאימים גם לדברי חכמים. והגמרא מחדשת שדברי רב מתאימים רק לדבי רבי מאיר דווקא. לפי זה נראה ממהלך הסוגיא שכאן היא פוסקת דווקא כחכמים ולא כרבי מאיר למרות שרב סובר כמותו.
6.
בקטע הבא בגמרא [ערכין דף ה עמוד ב] ישנו דין נוסף של רב וגם הוא – אומרת הגמרא - "כמאן אזלא" – כרבי מאיר. וראה ב"מתיבתא", הערה א, ש"רב" לא אמר במפורש "הלכה כרבי מאיר" מפני שבאמת דעת רב עצמו אינה כרבי מאיר, ראה שם.
