סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 761
"אלא הכא בשאלה דהקדש קמיפלגי"
ערכין כג ע"א
המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע היא באדם שהקדיש מנכסיו, האם יכול להישאל על ההקדש וללכת לחכם שיתיר לו את ההקדש שהוא הקדיש כדי שההקדש יחזור לחולין כפי שהיה, או שבהקדש א"א להישאל. וכפי שיתבאר בסמוך במה תלויה מחלוקת זו.
כל היסוד של התרת נדרים יסודו בזה שהנדר הוא טעות. שהחכם חוקר ושואל אותו אם היה יודע שיארע דבר מסויים, האם היה נודר או לא, ואם אומר שלא, נמצא שהנדר שהוא נדר הוא נדר בטעות. ולכן הוא יכול להתיר לו את הנדר כי נדר בטעות לא הוי נדר. לבית הלל שהקדש טעות אינו הקדש, מועיל שאלה לחכם, שהחכם יתיר לו ע"י פתח וחרטה, וזה יחשב שההקדש הוא הקדש בטעות, ולא חל ההקדש. ולבית שמאי שהקדש בטעות הוי הקדש, אין שאלה להקדש, שאף שע"י פתח וחרטה נעשה ההקדש כנדר בטעות, אבל הרי הקדש בטעות ג"כ הוי הקדש. לכן אין שאלה להקדש. ובמחלוקת זו נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר סובר כדברי בית שמאי שאין שאלה להקדש, ולכן אדם זה שהקדיש את הנכסים, אין לו דרך להוציא את הנכסים מרשות ההקדש רק בקנוניא ע"י שיגרש את האשה והיא תגבה את הכתובה מן ההקדש, ויחזור ויתחתן אתה. וע"כ הוא צריך לידור הנאה שלא להחזיר אשה זאת לעולם. רבי יהושע סובר כבית הלל שיש שאלה להקדש, ואם זה שהקדיש את הנכסים כשהוא מתחרט אין לו צורך לעשות קנוניא כדי לקבל את הנכסים חזרה, שהרי יכול ללכת לחכם להישאל על הקדשו והחכם ימצא פתח וחרטה שההקדש שלו היה הקדש בטעות, והוא יתיר לו את הנדר וההקדש יחזור להיות חולין, וכדי להציל נכסיו אין לו צורך לעשות קנוניא, לכן אין חוששים שהוא יעשה קנוניה להקדש ואין צורך להדיר אותו.
הרי"ף הרא"ש והר"ן הביאו את הסוגיא שלנו במס' כתובות (פר י"ד), והר"ן שם מביא את דעת הרמב"ם בהל' ערכין (פ"ז), שפסק הלכה כרבי אליעזר שהמקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה, כשיגרשנה ידור הנאה ממנה. ושואל הר"ן למה פסק הרמב"ם הלכה כרבי אליעזר, והלא קיי"ל כב"ה שהקדש טעות אינו הקדש, ורבי יהושע סובר כב"ה וצריך לפסוק הלכה כמותו. ואומר הר"ן שהרמב"ם סומך על דברי רב הונא שאומר: שכיב מרע שהקדיש את כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. ומבואר בסוגיא שדוקא בשכיב מרע לא חוששים כי אין אדם חוטא ולא לו. אבל בריא אינו נאמן לומר מנה לפלוני שחיישינן שיעשה קנוניא על ההקדש, וחזינן שרב הונא סובר שחוששים לקנוניא ודלא כרבי יהושע, ולכן הרמב"ם פוסק כדברי רבי אליעזר שחוששים לקנוניא, ועל אף שבודאי הרמב"ם פוסק כדברי בית הלל, שהקדש בטעות לא הוי הקדש ויש שאלה בהקדש, וא"כ לכאורה יש לו עצה להישאל על ההקדש שהוא הקדיש, ובשביל מה הוא עושה קנוניא. ומבאר הר"ן שיש לחשוש שאין הוא רוצה ללכת לחכם להישאל לגמרי על ההקדש, ולכן הוא בא לעשות קנוניא על ההקדש, כפי שמוכח מדברי רב הונא שחוששים לקנוניא. ואינו סובר כפירוש התוס' לחלק ולומר שלפטור משבועה חוששים לקנוניא, ולגבות כתובה מהקדש אין חוששים כיון שיכול להישאל על ההקדש אצל חכם.
(שיעורי היום)
