הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "והתניא"; "תרגמה"  

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ס ע"א

תניא נמי הכי: היו לו חמשה עשר טלאים,
לא יאמר אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורים, אלא כונסן לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר.
והתניא: תשעה עשר טלאים, לא יאמר אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורין, אלא כונסן לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין!
תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא: בדיר שיש לו שני פתחים עסקינן, ויצאו ט' בפתח זה וט' בפתח זה, דהאיך חד חזי להכא ולהכא. ולישני ליה: כגון שמנה תשעה, וכי מטא עשרה קרי חד מרישא! קסבר: עשירי מאליו קדוש; ולישני ליה בגורן, ומנאן זוגות זוגות! קסבר: עשירי למנין בהמות הוא קדוש. אר"נ בר יצחק: זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה, דשני ליה שמעתא בריגלא כשמעתיה." 

1.
הגמרא מביאה ברייתא לסיוע לשיטת רבא. אחר כך היא מקשה "והתניא" – כלומר מברייתא אחרת משמע בניגוד לרבא. זאת אומרת שלפנינו שתי ברייתות סותרות.

2.
נשאלת השאלה, מדוע הגמרא לא פתחה לפני הבאת הברייתא השניה בביטוי "ורמינהו" – ביטוי שמדגיש שיש סתירה בין שתי ברייתות.

3.
בכל אופן הגמרא מביאה את הסברו של "רב הונא בר סחורה" לברייתא באופן שלא יסתור את דינו של רבא, וממילא ברייתא זו מיושבת עם הברייתא הראשונה.

4.
הפתיחה להסבר מודגשת בביטוי הפתיחה "תרגמה". ובסוגייתנו יש עניין מיוחד שההסבר נאמר בימי הרגל שאז הרב נתן דרשה. לפי הפרשנים משמע, שרבא עצמו דרש בדרשתו לפני הרגל והקשה את הקושיה מהברייתא השניה [או הקשו עליו אחרים] ואז רב הונא בר סחורה הציע לרבא את ההסבר שלו.

5.
לפ כל הנ"ל נראה אולי להסביר כך: את הקושי מהברייתא השניה - "והתניא" - אמר רבא עצמו או אחד מתלמידיו ששמע את דרשתו, ולכן לא נאמר בסוגיה "ורמינהו" שהוא ניסוח של "עורך הגמרא" לשאלת סתירה בין הברייתות [שאולי נאמר גם בבית המדרש – אבל לא עם הביטוי "ורמינהו"].

5.1
והביטוי "תרגמה" מכוון לכך, שהתלמיד מיישב קושיה על רבו – ובפניו.

5.2
כמו כן יתכן לומר שהביטוי "תרגמה" [במקום : "אמר רב..."] מתאים לתלמיד שאינו חכם כל כך [כך מגדיר רבנו גרשום את רב הונא בר סחורה].

5.3
לפעמים משמע, שהחכם שעליו מוסב הביטוי "תרגמה" אינו מסכים לשיטת הרב שאותו הוא בא להסביר. אבל לא מתאים בסוגייתנו.