הכרעה לשני הצדדים / יעקב צ. מאיר

בכורות נח ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

מחלוקת תנאים היא, ר' מאיר אומר שראש השנה למעשר בהמה חל בר"ח אלול ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים בר"ח תשרי. על דעות אלו מוסיפה משנתנו דעה יוצאת דופן, 'בן עזאי אומר האלוליים מתעשרים בפני עצמן'. לפי שיטתו של בן עזאי הבהמות שנולדו באלול אינן מתעשרות עם אלו שנולדו באב, כר' מאיר, וגם לא עם אלו שנולדו בתשרי, כר"א ור"ש. הן מתעשרות עם עצמן בלבד. בן עזאי הולך בדרך שלישית הנשמרת מלסתור את שתי מהשיטות.

מדוע, שואלת הגמרא, אין בן עזאי מכריע כאחת הדעות? עונה ר' יוחנן, 'מפי השמועה אמרוה, מפי חגי זכריה ומלאכי'. פתרונו החריג של בן עזאי נועד כדי שלא לסתור אף אחת מן המסורות העתיקות, שבסוגייתנו מוצגות על ידי תלמידיו של ר' עקיבא אך למעשה מגיעים ימיהן עד ימי הנביאים האחרונים.

במקבילתה של הסוגיה בירושלמי (ר"ה א א, שקלים ג א) מובאת שאלת הגמרא כמעט באותה המשמעות, אך בצירוף ביטוי חד פעמי. שואל הירושלמי, 'ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו [הם ר"מ ור"א ור"ש]?' כלומר, האם הוא מציע פתרון כדי ליישב בין דעות תלמידיו? ומדוע שלא יפסוק כאחד מהם? ואף פתרון הירושלמי הוא בכך שמחלוקת זו עתיקה היא. לעניננו חשובה לשון השאלה, הביטוי 'מכריע' את המחלוקת.

בעברית המודרנית 'הכרעת' מחלוקת פירושה החלטה כאחד מן הצדדים, אך לאו דווקא כך אצל חז"ל. בברייתא די"ג מדות מובאת המידה 'שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם'. כדי להדגימה מובא כתוב אחד לפיו 'וירד ה' על הר סיני' וכתוב שני המכחישו, 'מן השמים השמיעך את קולו'. מן השמיים או מן ההר דיבר הקב"ה? 'הכריע השלישי "כי מן השמים דברתי עמכם", מלמד שהרכין הקב"ה שמי השמים העליונים על הר סיני ודבר עמהם'. נמצא הכתוב ה'מכריע' מיישב את הסתירה כך ששני הכתובים גם יחד יהיו נכונים.

וכן הוא ברשימת 'חמשה הכרעות שבתורה' (שהש"ר א ב, בר"ר פ ו 957), שהם חמשה פסוקים שניתן לקראם בשתי דרכים, וסימנם – שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם. ונעיין באחד בלבד, 'ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה' (שמות כה לד). האם המילה 'משוקדים' מתארת את הגביעים או את הכפתורים והפרחים? פתרונו ההלכתי של 'הכרע' זה היה, כפי שהוכיח ליברמן (חזנות יניי, רמט), שהמילה הבעייתית נקראה פעמיים כך שתתייחס פעם אחת לכאן ופעם אחת לכאן, 'ובמנרה ארבעה גבעים משקדים, משקדים כפתריה ופרחיה'.

למדנו: 'הכרע' איננו פסיקה כצד אחד, אלא פתרון וירטואוזי המתחשב בשני הצדדים גם יחד. כזוהי גם 'הכרעתו' של בן עזאי בסוגייתנו.