תפקיד המפצים
בכורות נה ע"ב
"אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן, ומפצי ביומי תשרי; מקוה ביומי ניסן - סבר לה כרב, דאמר רב אמי אמר רב: מיטרא במערבא - סהדא רבה פרת, שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, והוו להו מי גשמים רובא".
כתב הרמב"ם הלכות מקוואות פרק א הלכה יא:
"אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני אדם ואינה טובלת כהוגן, ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל".
ופירש הכסף משנה שהרמב"ם פירש כר"ת בתוספות ד"ה ומפצי שהמפצים היו לצורך צניעות.
אלא ששם בהלכות מקוואות בפרק ט הלכה יג כתב הרמב"ם:
"והמנטפין מן המעיין אף על פי שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין... וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן".
ושם פירש הכסף משנה:
"ומ"ש רבינו לפיכך צריך להקיף מפץ וכו'. גבי בנתיה דאבוה דשמואל דבסמוך אמרינן דעביד להו מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי ונראה שרבינו מפרש דאף ביומי תשרי איכא למיחש שירבו נוטפין על הזוחלין וביומי ניסן שהנהרות גדלים הרבה היה ממשיך למקואות מים מהנהר וביומי תשרי שנתמעטו מי הנהר ואינם נמשכים למקואות היה מקיף מקום מהנהר במחיצת מפצים כדי שיהיו המים נקוים ולא יהיו זוחלים ורבינו כתב תיקון היקף המפצים ללמדנו שאפי' כשא"א לעשות מקואות חוץ לנהר אפשר לעשותם בתוכו".
כלומר שבכל עונות השנה קיים חשש שמא רוב המים אינם מהמעיינות. ולכך נצרכו גם המקוואות וגם המפצים. וההבדל בין תשרי לניסן הוא רק בנוחות הכנת מיקום הטבילה.
אלא שקשה, הכיצד סותר הרמב"ם את עצמו בפירוש תפקיד המפץ, האם תפקידו לצניעות, או להעמדת המים?
עוד קשה למה רק לענין 'מקוה ביומי ניסן' ביארה הגמרא שסבר לה כרב, הרי נחוץ הסבר זה גם ל'מפצי ביומי תשרי'!
אלא י"ל שמפרש הרמב"ם "מקוה ביומי ניסן" שהיה עושה מקוואות אלו בנהר עצמו, כי מקווה הוא לשון עמידת המים, כמו בבראשית א, ט יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. והוסיף הרמב"ם שגם מקוואות אלו של יומי דניסן ניתן לעשותם בעזרת מפצים, אשר שימשו בתשרי רק לצורך צניעות.
