הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "סתימתאה"; "זו דברי"; "והלכתא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות נא ע"ב

כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים חייב ליתן לו כו': אמר עולא: דבר תורה בנו פדוי [לכשיתן], מ"ט אין בנו פדוי - גזירה שמא יאמרו פודין בשטר. תני תנא קמיה דרב נחמן: בנו פדוי לכשיתן.
א"ל רב נחמן: זו דברי רבי יוסי ברבי יהודה סתימתא;
ואמרי לה: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתא, אבל חכמים אומרים: אין בנו פדוי.
והלכתא: אין בנו פדוי." 

1.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה ז:

כתב האב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, ...

הרמב"ם פוסק כלשון משנתנו. וכמו חכמים שחולקים על דברי הברייתא.

2.
כמה הערות: יש מי שאומר שמהמשנה אי אפשר להוכיח ממש בניגוד לברייתא, כי אולי המשנה דברה כשלא נתן לו, ואם יתן לכהן 5 סלעים – יהיה פדוי – כדין הברייתא [שו"ת הראנ"ח, ג, סימן קיו, עמוד 225].

3.
ולפי זה יש לבדוק כאשר רב נחמן אמר "אבל חכמים אומרים..." למי הוא מתכוון? למשנתנו הסתמית? או אולי לחכמים שחולקים על הברייתא, שהרי רב נחמן מעמיד את הברייתא כתנא יחיד.

4.
לפי הנ"ל יוצא, שבכל מקרה ההלכה לא כמו הברייתא, אם כן, מדוע יש צורך להכריע "אין בנו פדוי", שלא כברייתא אלא כחכמים?

5.
בסוגייתנו מדובר על "ברייתא" ועליה אמר רב נחמן "סתימתאה". וכך גם משמע מרש"י להלן:
רש"י - מסכת חולין דף ל עמוד א :

סתימתאה - שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה.

משמע, שהביטוי "סתימתאה" כוונתו שהמשנה סתומה כאחד התנאים שהוא לא רבי מאיר, ורק משנה שסתומה כרבי מאיר מוגדרת "סתם משנה". וכן לגבי ברייתא, אפילו שלגבי ברייתא אין כלל המציין כמי היא "סתם ברייתא".

6.
לגבי הניסוח של רב נחמן: "זו דברי... אבל...":
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא) דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.

הוא אומר שניסוח זה של "זו דברי..." מלמד שכך הלכה, ולפעמים בא ללמד דווקא להיפך: אין כך הלכה.
אולם בכל זאת קצת קשה: כיצד יתכן להשתמש עם אותו ביטוי למסקנות הפוכות.

6.1
בכל אופן, בסוגייתנו ייתכן שזוהי באמת בעייה שהגמרא מתלבטת בה ולכן היתה זקוקה להכריע "והלכתא..."
ואולי אפילו רב נחמן עצמו קובע את ה"והלכתא".

6.2
וראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 183, שיש בראשונים תוספת בסוגיה של דברי רב ששת והוא טוען שלכן ה"והלכתא" נועדה להכריע בין רב ששת לרב נחמן. וברור לפי זה שאת ה"והלכתא" קבע חכם שחי אחרי רב נחמן ורב ששת - "עורך הגמרא" או אולי הסבוראים.