מחילה מתחת לבניאס / יעקב צ. מאיר

בכורות נה ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

שנינו בברייתא, 'ירדן יוצא ממערת פמייס... אמר רב כהנא, זכרותיה דירדנא ממערת פמייס, היכא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר ליה בכולא ירדנא'. מכיוון שהמערה היא מקורו של הירדן, מי שמדיר את עצמו ממי המערה נאסרים עליו מי הירדן כולם. מערת 'פמייס', 'בניאס' בימינו, קרויה על שם האל פאן, אל הרועים היווני בעל 'חליל פאן' המפורסם. מעל המערה המפורסמת נבנתה עיר גדולה הורדוס שיפץ אותה ובנו, פיליפוס, קרא לה 'קיסריון' על שם אגוסטוס קיסר (קדמוניות יח ב א ז).

את הביטוי 'זכרותיה דירדנא' מפרש רש"י בעקבות רבנו גרשום, 'עיקרו של ירדן' וכך הוא ודאי לפי העניין. אך מבחינה מילולית 'זכר' אינו 'עיקר' אלא... איבר זכרות. מסופר על ר' יונה שהיה לו 'צמרמורין' והביאו לו מים 'מן זכרותה דדורי ושתה'. על כך אומר שם ר' מנא, 'אילו ידע ר' יונה מנן הוה [=מנין היו המים] לא שתא' (יר' שבת פי"ד ה"ד). למדנו: מזכרותו של הנהר נלקחים מים לרפואה ולעבודה זרה ואולי זוהי הסיבה לבניית העיר על פתח המערה. שם זה ניתן למקורו של הנהר בהשאלה, כפי שהזכר משפיע את זרעו, כך משפיע הנהר את מימיו.

גם יוספוס מתאר את מקורו של הירדן, אך הוא מוסיף פרט לתמונה המיתולוגית, 'יש הסבורים כי מקור הירדן הוא בפניון [=פנייס], אך למעשה זורם הירדן אל הפניון, נסתר מתחת לפני האדמה, מן הבריכה הנקראת 'פיאלי' [מילולית: קערה שטוחה. המקום מזוהה עם ברכת רם שבגולן]... זמן רב לא נודע כי הירדן נובע מבריכה זו, עד אשר הוכיח זאת פיליפוס, הטטראך של חבל טראכון. הוא השליך לברכת הפיאלי מוץ ושב ומצא אותו בפניון – שם היה, לדעת הדורות הקודמים, מוצא הירדן'. (מלחמות ג י ז, מהד' אולמן 363). אינני יודע עד כמה כדאי לסמוך על הניסוי המדעי של פיליפוס, אך המיתוס על המחילה המגיעה מברכת רם למערת פמייס עולה גם ממקור נוסף.

חכמי הגליל זיהו את מקומות התרחשותם של סיפורי התנ"ך בסביבתם הקרובה. מסעות יעקב, מלחמות יהושע ועוד 'זוהו' בגליל. גם מקום כניסתם של בני ישראל לארץ זוהה מול חופי הכנרת ובעקבותיו זוהתה בארה של מרים בכנרת ובית הכנסת של יהושע בטבריה.

אחרי שסירב הקב"ה שמשה יכנס לארץ כמלך ואף כהדיוט, אומרת המכילתא, 'אמר [משה] לפני המקום, רבונו של עולם כלום נגזרה גזירה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט אכנס במחילה שלקסריון שתחת פמיאס. אמר לו "ושמה לא תעבור"' (מכילתא דרשב"י, דעמלק פרשה ב (מהד' כהנא 179)). גם משה שמע על המחילה המפורסמת וביקש להתגנב דרכה אל ארץ ישראל, אך מבוקשו לא ניתן לו.