סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל

מסכת בכורות דף מה

מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"


כהן, בדוק כעת את עצמך: האם אתה קישן, עיקל או קילבן? * שופנר, בעל קיפים, או חלילה פיקים? גיחור או קיפח? * יש לך אצבע 'ספייר'? דע את זכויותיך וחובותיך * את מי בישלו תלמידי רבי ישמעאל, וכמה עצמות מצאו בו? * דף מסעיר במיוחד


משנה: כהן בעל שתי רגליים שמאליות שכל הזמן קרסוליו או ברכיו מתנגשים זה בזה, וכן מי שלא עלינו עיקל, כלומר שאפילו כשמצמיד רגליו זו לזו אין ברכיו נוקשות, או מי שהוא רחמנא ליצלן בעל פיקים/קיפים (שכף רגלו קעורה במידה יוצאת דופן), או שיש לו בליטה מוזרה באגודל, או שעקבו בולט לאחור, שכפות רגליו רחבות כמו אווז, שאצבעותיו עולות זו על גב זו, או שמחוברות זו לזו עד הפרק האמצעי – למרות אי הסימפטיה שבכל אלו, עבודתו במקדש כשרה. באותה מידה נחשב לכהן כשר גם מי שאצבעותיו היו מחוברות עד מעבר לפרק האמצעי, אך חתך עצמאית את החיבורים והפריד בין האצבעות.

אם היתה לו אצבע 'ספייר' ובה עצם, גם אם הכהן חתך אותה הוא פסול. אם בכל רגליו וידיו יש לו שש אצבעות (וביחד, נכון, 24), לדעת רבי יהודה זהו כהן שופרא דשופרא, ואילו חכמים זורקים כהן כזה מכל המדרגות. מי ששולט בשתי ידיו בשווה, רבי פוסל אותו מכהונה, כי להבנתו מדובר בעצם בכהן בעל שתי ידיים שמאליות, ואילו חכמים סבורים שהדבר מעיד דווקא על עוצמתו היתרה ומכשירים אותו. גם שמאליות, אגב, נחשבת מום שפוסל כהנים.


אם לא הספיקו המומים שנמנו עד כה, מוסיפה הגמרא גם את השופנר [=הסובל מפלטפוס]. לגבי הכהן בעל האצבע נוספת שחתך אותה, הגמרא מדגישה שקיימת בעיה רק כשהאצבע מצויה בשורה אחת איתן. אצבע כזאת גם מטמאת במגע, במשא ובטומאת אוהל, כלומר נחשבת אבר לגיטימי לכל דבר. כשאינה מצויה בשורה אחת עם שאר האצבעות – אינה מטמאת באוהל, אלא רק במגע ומשא. מילא, זה לא כל כך נורא.

באופן תיאורטי, אם רוב מבנה השלד או רוב עצמותיו התוועדו יחד באיזה אוהל, אף שאין נפחם מגיע לרובע-קב עצמות (בערך שש ביצים, מה שייתכן כנראה רק בעובר או בפג קטן במיוחד), הם מטמאים באוהל. רוב בניינו של המת נחשב לפחות שני שוקיים וירך אחת (אגב, הראש לא כל כך נחשב חלק מהגוף במקרה כזה). 'רוב מניינו' הוא 125 עצמות, שזה יותר מחמישים אחוז מרמ"ח. המספר הזה תקף גם למת שאיתרע מזלו ויש לו רק מאתיים עצמות, או למת שזכה בחייו לריבוי עצמות, עד 281 (רש"י, אגב, לא הצליח להבין איך אדם, מוטציוני ככל שיהיה, מסוגל להיות בן יותר מ-277 עצמות).

כעת מופיע בגמרא סיפור נורא על תלמידי רבי ישמעאל שבישלו עבריינית אחת שנענשה בשריפה על ידי המלך, ומצאו בה, ראו זה פלא, 252 עצמות. רבם אמר להם שאין מה להתפלא וככה זה בכל הנשים. סוג של הדרה?

זוכרים את הכהן בעל 24 האצבעות מהמשנה, שרבי יהודה הכשיר וחכמים פסלו? ובכן מתברר ששני הצדדים הגיעו למסקנותיהם השונות מאותו הפסוק עצמו (שמ"ב כא 20), המתייחס לפלישתי אימתני שהטיל חיתתו על עם הקודש: "ויהי איש מדון, אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש". לדעת חכמים העורך התנ"כי קצת מסתלבט על האוייב הפלישתי ומספר עליו פרטים שישחירו עוד את דמותו (השלילית ממילא). ברור, אם כן, שלשיטה זו בעלות על 24 אצבעות זו סיבה טובה להדרה מהכהונה. רבי יהודה, לעומתם, מפרש את איזכור 24 האצבעות בדברי הנביא כניסיון להאדיר את עוצמת איש המדון מגת (וממילא כהן יהודי כשר שזכה ב-24 אצבעות, ודאי ראוי לשרת במסירות ב-24 אצבעותיו את מקדש ה').

פעם הגיע לפני רבי טרפון יהודי-24 שכזה, ורבי טרפון אף ברך אותו בעשר אצבעותיו שירבו כמותו בישראל. כך לפחות לפי חלק מהגירסאות, אחרים מספרים לעומת זאת שרבי טרפון ממש לא התלהב מהתופעה המונומנטלית ההיא, והפטיר רק שכשם שבעלי מום שכמותו מועטים ביותר, כך ימעטו גם ממזרים ונתינים בישראל.

משנה: ועוד מומים הפוסלים כהנים: כהן כושי, גיחור [אדום] או לבקן, קיפח [גבוה], ננס, חרש, שוטה, שיכור או בעל נגעי צרעת טהורים – פסול לכהונה בכל אלו, בעיקר מסיבות אסטטיות. אגב, קרבנות בהמה הסובלים מתופעות דומות דווקא נשארים בכשרותם, אם כי רבן שמעון בן גמליאל סבור שלא ראוי להביא בהמה שוטה כקרבן. רבי אלעזר מוסיף שכהנים בעלי חתיכות בשר/עור המידלדלות מגופם פסולים לעבודה, אך בהמה כזאת תישאר בכשרותה.

לדעת רב זביד קיפח הוא גבוה. אמנם רבי אבהו התפלא על כך מאוד, כי ידוע לו ממקור מהימן אחר שהקדוש ברוך הוא דווקא משתבח בבעלי קומה. לכן הבהיר רב פפא שמדובר באדם גבוה אך שמוט ומקומט, שבו בורא עולם לא מרבה להשתבח.

מי שנשא אשה שאסורה לו די בכך שיִדור ממנה הנאה ורשאי לעבוד במקדש, ואחר כך בנחת ובזמנו הפנוי, יתגרש ממנה על מדרגות הרבנות. ושואלת הגמרא: האם אין הרבנים הנכבדים חוששים שכהן צדיק זה ילך אחרי שעות העבודה לחכם שיתיר לו את נדרו? ומשיבים, לא מכיוון שכשיפרט את תוכן הנדר, החכם יתעשת ויבין מיהו הארחי-פרחי העומד לפניו, ולא יסכים להיות עלה התאנה שלו. לחילופין, לאלו הסוברים שלא צריך לפרט נדרים לחכם, מדירים אותו בפני רבים, או על דעת הרבים (שיאמר 'אני נודר על דעתם'), ואזי לא יוכל עוד להפר את נדרו לעולמי עולמים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר