הלכות מומין וספר שיעור קומה / יעקב צ. מאיר

בכורות מד ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

אחד הספרים מעוררי המחלוקת ביותר מן העת העתיקה הוא ספר 'שיעור קומה', המתאר את מידות איבריו של הקב"ה. פולמוס גדול עורר ספר זה לאורך הדורות ומגדולי המתנגדים לו, כצפוי, היה הרמב"ם. 'סוף דבר מחיקת זה הספר וכריתת זכר ענינו מצוה רבה היא כמו שכתוב "ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'", ובוודאי עצם שיש לו קומה הוא אלהים אחרים' (תשובות הרמב"ם, פריימן 343). אך הסוגיה שלפנינו מעמידה באור אחר את נחרצותו של הרמב"ם.

ברשימת המומים שבמשנה שנינו, 'חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו'. כיצד משווים את החוטם לאיברים? מסבירה הגמרא בעזרת ברייתא, 'תנא, כאצבע קטנה'. רש"י מפרש ש'אם חוטמו גדול לפי שאר איברין יותר מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום. היכי משערינן ליה, מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן כמוהו'. לפי רש"י גודל החוטם הנורמטיבי נלמד מהשוואה לאנשים אחרים הדומים במידותיהם לנמדד, ורוחב 'אצבע קטנה' הוא שיעור החריגה המותר מהנורמה.

אך הרמב"ם מסביר בפיה"מ, 'ושיעור חוטמו אמרו שהוא כשיעור אצבע קטן שבידו, לפי שחוטמו השוה באבריו הוא כאורך אצבע קטנה של יד', וכן פסק להלכה בהל' ביאת-המקדש פ"ח ה"ז. לפי הרמב"ם 'כאצבע קטנה' הוא שיעור גדלו הסטנדרטי של החוטם. אם החוטם חורג מגודל זה או קטן ממנו האדם בעל מום.

לפירושו של הרמב"ם ישנו מקור עתיק אחד הידוע לנו, והוא... ספר שיעור קומה. אחרי שסיכם ש'זרת שלו (של הקב"ה) מלא כל העולם כלו שנ' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכון', מתאר 'ר' נתן בנו של ר' ישמעאל' את מדת חוטמו, 'אורך החוטם כאורך האצבע קטנה... וכן מדת כל אדם' (ספר ש"ק שברזיאל המלאך, לח ע"א). היתכן שהרמב"ם נטל את פירושו מן הספר השנוי במחלוקת?

בהקדמתו לפרק חלק כותב הרמב"ם שמשה השיג בידיעת הבורא יותר מכל אדם, ורצה הרמב"ם לבאר ענין זה, אלא שראה שהענין יצריך הקדמות רבות בענין 'מציאות המלאכים ושנוי מעלותיהם מן הבורא יתעלה... ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים ויכנס בזה שעור קומה וענינו, ולא יספיק בענין זה לבדו, ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקיצור, מאה דפים...' (היסוד השביעי, תרגום האלצער, עמ' 24). ב'מהדורה בתרא' של ההקדמה לפרק חלק מחק הרמב"ם את המלים המודגשות שלעיל, אך הן שרדו לפנינו בכמה מכתבי היד.

למדנו: בצעירותו חשב הרמב"ם את ספר שיעור קומה לקדום וקדוש ונזקק לו להסביר עניני תיאולוגיה, כמו גם הלכות מומין. משבגר עזב דרך זו, חדל ללמוד ממנו עניני תיאולוגיה, הגיה את ההקדמה וכתב את התשובה שלעיל, אך הלכות מומין שלמד ממנו השאיר על מכונן.

(על פי ר"ש ליברמן, 'שקיעין' עמ' 12, 'משנת שיה"ש' עמ' 124-125)