הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "סמי מיכן" / "סמי מכאן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות מב ע"א

"וחכ"א אינו בכור כו'. אמר רב חסדא: מחלוקת באנדרוגינוס, אבל בטומטום - דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספיקא; א"ל רבא; אלא מעתה - בערכין יערך,
אלמה תניא: +ויקרא כ"ז+ הזכר - ולא טומטום ואנדרוגינוס? סמי מיכן טומטום.
ת"ש: יכול לא יהא בערך איש, אבל יהא בערך אשה, ת"ל הזכר אם נקבה - ולא טומטום ואנדרוגינוס! סמי מיכן טומטום.
ת"ש: +ויקרא ג'+ אם זכר אם נקבה זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס! סמי מיכן טומטום.
ת"ש: הזכר - ולא נקבה, כשהוא אומר למטה, זכר שאין ת"ל, מה ת"ל - להוציא טומטום ואנדרוגינוס! סמי מיכן טומטום.
ת"ש: הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס - כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה, ר"א אומר: טומטום ואנדרוגינוס - אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, שהיה ר"א אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, ועוף הואיל ולא נאמר - בו זכר ונקבה - אין אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם! סמי מיכן טומטום.
ת"ש. ר' אלעזר אומר: הטריפה והכלאים ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס - לא קדושים ולא מקדישין; ואמר שמואל: לא קדושים - בתמורה, ולא מקדישין - לעשות תמורה! סמי מיכן טומטום.
ת"ש, ר' אלעזר אומר: חמשה לא קדושים ולא מקדישין, ואלו הן: הטריפה, והכלאים, ויוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס. וכי תימא ה"נ סמי מיכן טומטום, הוו להו ארבעה! אפיק טומטום ועייל יתום.
לימא כתנאי, רבי אילעאי אומר משום ר' ישמעאל: אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו, וחכמים אומרים: אין קדושה חלה עליו, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: הרי הוא אומר הזכר, וכל מקום שנאמר זכר - אינו אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס. וכי תימא סמי מיכן טומטום, ר"ש בן יהודה היינו רבנן! אלא לאו - טומטום איכא בינייהו, דת"ק סבר: אין קדושה חלה עליו - אאנדרוגינוס, אבל טומטום - ספיקא הוא וקדוש מספיקא, ואתא רבי שמעון..." 

1.
הביטוי "סמי מיכן" או "סמי מכאן" משמעותו או פרוש או תיקון גירסא - הגהה.

2.
ראה בספר "בית אהרן", כרך ו, הרב מגיד אהרן, עמו קנא, ושם ערך שלם, "אימא כך וכך", שמפרט את כל הביטויים בש"ס מסוג זה, ומסביר כל ביטוי אם הוא בגדר פרשנות או בגדר של הגהה.

3.
ושם, בעמוד קנ יש ערך "סמי מכאן".
ושם, בכרך ט עמוד שלח מביא דעה, שביטוי זה בא ללמדנו שכך הלכה! זאת אומרת, שאם אומרים על חלק מהברייתא "סמי מיכן" כדי להתאימה לדעה מסויימת הרי שההלכה היא כאותה דעה. וצריך לומר, שכוונתו לומר, שכבר התרצן - שתרץ על ידי הפתיחה בביטוי "סמי מיכן" - הוא זה שפוסק כאותה דעה.

4.
ויש לבדוק מה ההבדל בין ביטוי זה לבין הביטוי "חיסורי מחסרא". ונראה ש"חסורי מחסרא" גם מוסיף מילים, ואילו הביטוי "סמי מיכן" רק מוחק מילים.

5.
ביטוי זה - 21 מופעים בש"ס. מתוכם מופיעים בסוגייתנו 8 פעמים! מלבד במקום אחד הרי שככל המופעים הביטוי "סמי מיכן" מתייחס ל"מחיקת" מקרה ולא לדין או סברא, כמו בסוגייתנו, ש"סמי מיכן" מתייחס למקרה של "טומטום" שיש "למחקו" מאותן ברייתות.

6.
ובכל זאת נראה שלביטוי זה יש משמעות מאד מיוחדת. וזאת על פי תוס', מסכת עבודה זרה דף כו עמוד ב :

סמי מכאן מומר - נראה דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ"ק דראש השנה דף יז.) המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפרק השולח (גיטין דף מה:) ס"ת שכתבו מין ומומר ומסור וכו'.

אומר תוס', שהצירוף של "מינים" ו"מומרים" מתאים בהרבה סוגיות בש"ס, אלא שבסוגיה מסויימת [שם, ב"עבודה זרה"] יש "למחקה". כדברים האלה יש לומר גם בסוגייתנו: הצירוף של "אנדרוגינוס" ו"טומטום" - 80 מופעים בש"ס. בכמה מקומות מדובר לא בדברי התנאים עצמם אלא בתוך המשא ומתן אצל האמוראים, כגון, מסכת יבמות דף צט עמוד ב: "בשלמא חרש שוטה וקטן - לאו בני דיעה נינהו, טומטום ואנדרוגינוס – נמי".

7.
לכן, בסוגייתנו הגמרא אומרת שלעניין סוגייתנו "סמי מיכן" טומטום מכל אותם ברייתות שהקשו מהם על רב חסדא. אבל בדרך כלל "טומטום" כן מופיע בצירוף ל"אנדרוגינוס".

7.1
ולפי זה גם קל יותר להסביר את הלשון "סמי...", שמשמעותו "לא לראות", זאת אומרת שבאמת "טומטום" כן מופיע בברייתות שמובאות בסוגייתנו, אלא שהדין שנאמר בכל ברייתא לא מתייחס ל"טומטום".

8.
ובקשר לרצף הברייתות שמקשים מהם על רב חסדא ומיישבים בכולם באותו אופן של "סמי מיכן" יש לומר כמה אפשרויות:

8.1
אפשרות א: כל קושיה נאמרה בבית מדרש אחר [או אפילו בתקופה אחרת] ו"עורך הגמרא" כינסם יחד.
ורא דוגמא במסכת בבא בתרא דף קנז.

8.2
אפשרות ב: הגמרא באמת רצתה לבדוק שאותו תרוץ של "סמי מיכן" מתאים בכל הברייתות בסוגייתנו.

9.
וראה ב"לחם משנה" על הרמב"ם – אישות פרק ד הלחה יא – שסובר שהרמב"ם לא מקבל את התרוץ הדחוק בגמרא של "סמי מיכן", ובאמת הרמב"ם לא פוסק כרב חסדא.