במראה אבל לא במדה
בכורות מ ע"ב
"במראה אבל לא במדה".
פירש רש"י:
"במראה - שלכל נראה שזו גדולה מזו.
אבל לא במדה - שאם אין ניכר אלא במדה אינו מום".
הוי אומר, דיני התורה ושיעוריה תלויים במראה עיני האדם, ללא צורך במיכשור מיוחד.
וכן הוא במסכת כלים פרק יז משנה ו:
כַּבֵּיצָה שֶׁאָמְרוּ, לֹא גְדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה אֶלָּא בֵינוֹנִית... אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי אֵיזוֹהִי גְדוֹלָה וְאֵיזוֹהִי קְטַנָּה, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל רוֹאֶה.
ופירש הרמב"ם: "הדבר מסור למראית עינו של אדם".
ביטוי דומה לענין זה נמצא בגמרא: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
ביטוי זה נמצא בש"ס בשלשה מקומות לגבי שלשה ענינים שונים.
במסכת בבא בתרא דף קלא ע"א עניינו שעל הפוסק לפסוק על פי הבנתו הוא.
במסכת סנהדרין דף ו ע"ב עניינו שאל לו לדיין לחשוש שמא קיים מידע העשוי לשנות את פסק הדין, והמידע נמצא מעבר ליכולתו להגיע עליו. אלא יפסוק לפי המידע המצוי בידו.
במסכת נדה דף כ ע"ב עניינו שלא יחשוש הפוסק שמא עליו לבחון את נשוא הפסק בתנאים שונים, אלא יפסוק כפי המצב ברגע זה.
במשנתנו קיים איפוא פירוש רביעי לביטוי זה, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, שהכרעת הדין נעשית על פי מראה העניים, ובלא מכשירי מדידה והבחנה נוספים.
וכן כתב התפארת ישראל על מסכת עבודה זרה פרק ב אות ג' שקשקשים הנראים רק בזכוכית מגדלת אין בהם בכדי שהדג ייחשב לטהור.
והחזון איש קבע זאת ככלל ש"התורה לא ניתנה בזכוכית מגדלת".
וכן כתב בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת עירובין פרק ד משנה ח:
"ואמרו כטבלה מרובעת, לפי שאי אפשר למעשה לעשות רבוע מדויק, לפיכך השמיעך שמספיק אם ייראה מרובע כפי יכולת האדם כמו הלוחות המרובעים שמתכונים לרבען עד כמה שאפשר".
רבי עקיבא איגר על שו"ע או"ח סימן לב, לט הביא את דברי הרמב"ם הללו לעניין דיוק ריבוע התפילין.
בעקבות דברים אלו שאלתי את מו"ר הרב מרדכי אליהו למה מקפידים כל כך למדוד במכשיר את אורך ורוחב התפילין, וענה שבימי חז"ל טביעות עיניהם היתה מדוייקת יותר.
ואפשר שענה כך רק לרווחא דמילתא, שכן לעניין צורת האותיות אמר שצריכות להיות כפי המקובל בימינו. ופסל למשל אות ז' הדומה לאות ו' למרות שהיתה בדיוק בצורה שהיו כותבים אותה בימים קדומים.
