הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטויים: "משנת רבי אליעזר בן יעקב"; "רבי יוסי - נימוקו עימו"; "מסתבר טעמיה"; "יחיד ורבים"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות לט ע"ב
לימא כתנאי: +ויקרא כ"ב+ ומעוך וכתות ונתוק וכרות - כולן בביצים, דברי רבי יהודה. בביצים ולא בגיד? אימא: אף בביצים, דברי רבי יהודה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולן בגיד, רבי יוסי אומר: מעוך וכתות - אף בביצים, נתוק וכרות - בגיד אין, בביצים לא. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: חסרון מבפנים - שמיה חסרון, ומר סבר: לא שמיה חסרון? ותסברא, רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר חסרון מבפנים - שמיה חסרון אפי' נתוק וכרות נמי! ואי קסבר לא שמיה חסרון - אפי' מעוך וכתות נמי לא! אלא, הכא במומים שבגלוי קמיפלגי, רבי יהודה סבר: מעוך וכתות הוי מומא - דמיכווצן, נתוק וכרות הוי מומא - דהא תליין. ר"א בן יעקב סבר: מעוך וכתות לא הוי מומא - דמעיקרא נמי זמנין דמיכווצן, נתוק וכרות לא הוי מומא - דמעיקרא נמי זימנין דתליין, ור' יוסי סבר: מעוך וכתות הוי מומא - דהא ליתנהו, נתוק וכרות לא הוי מומא - דהא איתנהו."
מהכרעת ההלכה על קטע זה נלמד כמה עקרונות חשובים בפסיקת הלכה במחלוקות תנאים:
1.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ז הלכה ח:
שנים עשר באיברי הזרע ואלו הן: מי שנמעך הגיד שלו, או נכתת, או ניתק, או נכרת,
מי שנמעכו הביצים שלו או אחת מהן, או נכתתו או אחת מהן, או נתקו או אחת מהן, או נכרתו או אחת מהן, מי שאין לו אלא ביצה אחת אע"פ שיש לו שני כיסין, מי ששתי ביציו בכיס אחד, הטומטום, האנדרוגינוס.
הרמב"ם פסק כדעת רבי יהודה בברייתא.
2.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ז הלכה ח:
שנים עשר באיברי הזרע וכו'. מקרא מפורש ומעוך וכתות ונתוק וכרות ואיפליגו בפרק על אלו מומין (דף ל"ט:) אי הוי דוקא בגיד או אי הוי בביצים דרבי יהודה אמר כולהו אף בביצים וראב"י סבר כולהו בגיד דוקא ורבי יוסי סבר מעוך וכתות אף בביצים נתוק וכרות בגיד דוקא ופסק רבינו דלא כראב"י משום דרבי יהודה ורבי יוסי פליגי עליה
ובפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי פסק כר' יהודה משום דמסתבר טעמיה דמעוך וכתות ונתוק בחדא מחתא מחתינהו הכא לית לן לפלוגי בינייהו:
הוא מתייחס לכמה כללים:
3.
משמע מדבריו שכעיקרון יש לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב.
אטלס עץ חיים:
רב אליעזר בן יעקב א' - תנא בדור הראשון, שראה בעיניו את הבית ותיארו ועל לשכה אחת אמר "שכחתי מה היתה משמשת" (מידות פ"ב מ"ה).
גם הרמב"ם בהקדמתו מונה אותו בדור שראו החורבן.
הוא כתב את מסכת מדות ( יומא ט"ו ע"א).
בן עזאי מצא מגילת יוחסין ובה כתוב "משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי" (יבמות מ"ט ע"ב וברש"י שם "בכל מקום שנזכר הלכה כמותו") ר' אלעאי (אבי ר' יהודה בר אלעאי) קיבל ממנו (פסחים ל"ט ע"א).
רבי אליעזר בן יעקב ב' - תנא בדור הרביעי מתלמידי ר"ע (ירו' חגיגה פ"ג ה"א). נמנה ששי מבין שבעת תלמידי ר"ע המוזכרים שם. מסר בשם רבי פנחס בן יאיר חתנו של רבי שמעון בר יוחאי (מד' תהלים ספל"ב).
נמנה עם חכמי אושא שנתכנסו אחר מרד בר כוכבא (שהש"ר פ"ב ה').
מצינו שחלק עם ר"מ (ר"ה ד' ע"ב), ולפי פרש"י (יבמות צ"ג א' - ד"ה ורב) קיבל ממנו רבי מאיר.
אם מדובר בסוגייתנו ברבי אליעזר בן יעקב שהיה תנא בדור הראשון ברור מדוע ההלכה צריכה להיות כמותו, כי עליו נאמר "משנת רבי אליעזר קב ונקי" – וכדברי רש"י במסכת יבמות דף מ"ט ע"ב: שהלכה כמותו. לכן מסביר ה"כסף משנה" שאין הלכה כמותו כי רבי יהודה ורבי יוסי חלקו עליו.
3.1
משמע, שאמנם הלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד כל תנא "בודד" אבל לא נגד שנים שחולקים עליו, כלומר לא נגד "רבים". [ויש לציין שבהרבה כללי פסיקה לטובת חכם מסויים נשאלת השאלה האם הלכה כמותו רק נגד יחיד או אפילו נגד רבים, כגון, הלכה כרבי יהודה הנשיא "מחברו" או אף "מחבריו"]
3.2
ויש אומרים שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב הוא דווקא במשנה ולא בברייתא, ולכן בסוגייתנו שמדובר בברייתא אין צורך להניח שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב. [מובא בערך ב"ילקוט ביאורים", עמוד רמד].
4.
מדברי ה"כסף משנה" ניתן ללמוד עיקרון נוסף: כאשר שני חכמים חולקים על חכם אחר, אפילו שגם הם [השניים] חלוקים ביניהם, הרי שבכל אופן אין הלכה כאותה דעת יחיד. וקשה: הרי נגד כל אחד משלושת התנאים יש 2 תנאים אחרים שלא סבורים כמותו. לכן מוכרחים לומר שהנחת היסוד היתה שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בגלל ש"משנתו קב ונקי".
5.
במחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי - קובע ה"כסף משנה" - דעתו של רבי יהודה יותר מסתברת. גם כאן יש הנחת יסוד שהלכה צריכה להיות כרבי יוסי, בגלל "שנימוקו עימו" – ויש אומרים שהלכה כרבי יוסי בדרך כלל גם נגד "רבים" - [וכך באמת מקשה ה"מהר"י קורקוס" על הרמב"ם] , ולכן כאן כנראה יש סיבה לחשוב שדווקא נימוקו של רבי יהודה יותר מסתברת [וה"כסף משנה" מסביר מדוע דעתו של רבי יהודה יותר מסתברת], לכן, הלכה כרבי יהודה דווקא.
5.1
למעשה, בברייתא מוזכרים שני תנאים שבדרך כלל הלכה כמותם – רבי אליעזר בן יעקב ורבי יוסי - וההלכה היא דווקא כאמורא השלישי – רבי יהודה.
6.
המהר"י קורקוס מסביר שגם רבי יהודה הנשיא [לגבי עבד] סובר כרבי יהודה, ולכן הלכה כרבי יהודה בברייתא נגד רבי יוסי. [האם הוא חולק על דבריו הראשונים של ה"כסף משנה" שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב מפני שרבי יהודה ורבי יוסי חולקים עליו] והוא מאריך מאד בדבריו ואומר, שהרמב"ם פסק כרבי יהודה בגלל "סתם משנה" בדף הבא בגמרא.
7.
ה"חזון איש" לא מקבל את דברי ה"כסף משנה", וטוען שלא יתכן שלא נכריע כרבי יוסי מפני שהרמב"ם מכריע שדברי רבי יהודה יותר סבירים, כלומר שאין לנו להכריע מסברא נגד הגמרא [אחרי חתימת התלמוד]! ראה"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רמד.
7.1
וה"חזון איש" מנמק את פסיקת הרמב"ם בדומה למהר"י קורקוס, ש"רבי" [לגבי עבד – במסכת קידושין] סובר כרבי יהודה, והכלל הוא ש"הלכה כרבי מחבריו" [אפילו נגד רבים].
