הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מתניתין מני; "הלכה כרבי יהודה"; "חיסורי מחסרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לח ע"ב

גמ'. מתני' מני? רבי יהודה היא, דתניא, חורוור קבוע - ארבעים יום, ומים הקבועים - שמונים יום דברי ר"מ, ורבי יהודה אומר: חורוור - שמונים יום, ואלו הן מים הקבועים - אכל לח ויבש של בית השלחין, או שאכל יבש ואח"כ אכל הלח - אין מום, עד שיאכל יבש אחר הלח וישנו ג' חדשים. והא תרוייהו תננהי: אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של בית השלחין! חסורי מיחסרא והכי קתני: אכל לח ויבש של גשמים - ה"ז מום, בית השלחין - אינו מום.." 

1.
כמו בסוגיה הקודמת גם כאן הגמרא מתאימה את משנתנו לדעת רבי יהודה בברייתא. בברייתא המחלוקת היא בין רבי יהודה לרבי מאיר, והכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר [גם בברייתא], וממילא הלכה גם כמשנתנו.

1.1
גם כאן יוצא, שהמשנה איננה כ"סתם משנה – רבי מאיר". על פניו נראה שהרבה פעמים הביטוי של "מתניתין מני" מתייחס לברייתות שיש בהם מחלוקת תנאים שלגביהם יש כללי פסיקה כמי להכריע [כמו: "רבי יהודה ורבי מאיר – הלכה כרבי יהודה"; "הלכה כרבי יוסי"; "הלכה כרבי מחברו", ועוד].

2.
ויש להעיר: אפילו אם הגמרא היתה אומרת שמשנתנו היא כרבי מאיר [מתאים גם לסוגיה הקודמת] ואז היה ניתן לכאורה לפסוק כמשנה בגלל הכלל "סתם משנה – רבי מאיר" ובצירוף הכלל "הלכה כסתם משנה". בכל אופן יש אומרים שגם אז דווקא היינו פוסקים כרבי יהודה בברייתא דווקא:

2.1
ראה על הנ"ל:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה כסתם משנה] טור שסה:

סתם משנה שאין מחלוקת בצדה, ובגמרא אמרו בפירוש שמשנה זו היא לדעת ר' מאיר ור' יהודה חולק, כמו: "מתניתין מני ר' מאיר", יש מהראשונים סוברים שכל עיקר כוונת הגמרא היא לגלות שכאן אין הלכה כסתם משנה, הואיל ור' יהודה חולק, וחוזרים לכלל של ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה
[ר"ן סוכה כג ב בשם הרי"ץ גיאת, וכ"כ ברי"ץ גיאת ח"א פד ב בשם רבנן קשישי, אלא שלא כ' שם מפני שהגמרא אמרה מתניתין מני כו', והיה אפשר לומר שסובר כרב צמח גאון, ועי' יצחק ירנן שם שהוכיח כפי' הר"ן בדעתו].

ויש חולקים וסוברים שאף בזו אומרים הלכה כסתם משנה [רי"ץ גיאת שם בדעה א ור"ן שם בשם איכא אחריני דאמרי].

3.
בהמשך, הגמרא מקשה שיש סתירה בין הברייתא למשנה בעניין אחר – לפי שיטת רבי יהודה.

4.
והגמרא מיישבת על ידי תיקון הגירסא - "חיסורי מחסרא". ויש מחלוקת ראשונים האם ה"תיקון" הוא בלשון המשנה או בלשון הברייתא. ראה "מתיבתא", הערה כג, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רלא, וכן ב"שוטנשטיין", הערה 32.

5.
על כך ניתן להעיר כמה הערות:
אם נגדיר את הביטוי "חיסורי מחסרא" כתיקון שיבוש וכהשלמת הגירסה בלשון הכתוב, הרי שההגיון אומר, שיש להעדיף לעשות זאת בלשון הברייתא ולא בלשון המשנה [מפני שהמשנה היתה יותר ידועה במסורת]

5.1
אם נגדיר את הביטוי "חיסורי מחסרא" כפרשנות ללשון הכתוב, יתכן שיש עדיפות לעשות זאת דווקא ללשון המשנה ולא ללשון הברייתא, מפני שהמשניות נכתבו בכוונה בקיצור לשון [מפני שרבי יהודה הנשיא לא רצה להפריז בהיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" – שבגלל זה נקבע ההיתר לכתוב דברי תורה שבעל פה].

5.2
גם לפי שיטת הגר"א הידועה, שכוונת הביטוי "חיסורי מחסרא" היא לומר שרבי יהודה הנשיא באמת התכוון בדיוק למה שכתב אלא שדבריו מתאימים לתקופה מסוימת שהלכה תהיה כך, אבל "בינתיים" אמנם יש "חיסורי מחסרא". גם לפי הסבר זה [כמו לפי ההסבר הקודם] עדיף לתקן דווקא את המשנה ולא את הברייתא, מפני שרעיונות כאלה ניתן לייחס דווקא לכתיבת המשנה.