ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל
בכורות לו ע"ב - לז ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא, ספק משמיה דרב, ספק משמיה דשמואל".
פירש רש"י: "ספק - אמרה לי ר' ירמיה משמיה דרב ספק אמרה לי משמיה דשמואל".
כוונת רש"י שאין לפרש שרב ירמיה בר אבא הוא שהסתפק אם שמע שמועה זו מרב ומשמואל. וצריך ביאור מניין לרש"י זאת, ואדרבה, מצאנו שרב יהודה ניחן בזיכרון מדוייק, ששאל במסכת קידושין דף ע ע"ב את רב מתנה אם זוכר הוא מה אמר שמואל כאשר עמד כשרגלו האחת על שפת הנהר ורגלו השניה על המעבורת, והיה זה לאחר יותר משלש עשרה שנה. גם רב מתנה זכר את דברי שמואל ואת תנוחתו אז.
אלא שדוקא ממעשה זה ניכר שנקל יותר לזכור מי אמר את המימרא כאשר השומע נכח בשעת מעשה בעת האמירה. ויותר קשה לזכור את פרטי המימרא ובמיוחד את שמות המסרנים והדוברים. וכן אמרו ששמות אלו הם מהדברים הקלים לשכחה, במסכת אבות דרבי נתן פרק כד בשם אלישע בן אבויה (ובאליהו זוטא פרשה טז בשם ר' ישמעאל בן אלישע):
"הוא היה אומר יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנה ולשכחה בשתי שנים. כיצד יושב אדם ששה חדשים ואינו חוזר בה נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. י"ב חודש ואינו חוזר בה נמצא מחליף חכמים זה בזה. י"ח חודש ואינו חוזר בה נמצא משכח ראשי פרקים. כ"ד חודש ואינו חוזר בה נמצא משכח ראשי מסכתותיו. ומתוך שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכמים זה בזה ומשכח ראשי פרקים וראשי מסכתותיו סוף שיושב ודומם. ועליו אמר שלמה על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבנים נהרסה (משלי כ"ד ל' ול"א). וכיון שנפל כותלו של כרם מיד חרב כל הכרם כולו".
וראיה יש מסוף הסוגיה, במסכת בכורות דף לז ע"א: "תפשוט מהא דהך קמייתא משמיה דשמואל איתמר, דאי משמיה דרב - תרתי למה לי?". ואם רב יהודה הוא המסתפק היתה הגמרא אומרת: "דהך קמייתא משמיה דשמואל שמע", לשון "איתמר" מורה שזה היה חלק מהמימרא עצמה.
אלא שניתן לפרש באופן שלישי – שהגמרא היא המסתפקת אם דברי רב ירמיה בר אבא נאמרו משמו של רב או משמו של שמואל. וכך אכן משמע מהירושלמי במסכתות חגיגה פרק א ה"ח ונדרים פרק י ה"ח: "ר' זעורה /זעירא/ רב יהודה ירמיה בר אבא בשם /(רבי)/ שמואל שלשה שהן יודעין לפתח מתירין כזקן, סברין מימר במקום שאין זקן". בדברי הירושלמי לא עולה כלל האפשרות שדברי רב ירמיה בר אבא נאמרו בשם רב.
