הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אימר דאמר" / "אימור דאמר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לו ע"א

"אימר דא"ר [=אימר דאמר רבי] מאיר - לחששא, לאחזוקינהו מי אמר?"

1.
תוספות מסכת בכורות דף לו עמוד א:

אימר דא"ר [=דאמר רבי] מאיר לחששא כו' - מתוך הלשון משמע דאליבא דר' מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א' לא הוי חשוד על כל התורה כולה
ואע"ג דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז.) אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע"ל קג"ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד
ומיהו ר' מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות.

תוס' מסביר שלשון "אימור דאמר..." הוא תרוץ לפי שיטת רבי מאיר, שסובר שחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה הוא כאשר האדם מוחזק שעובר על דבר אחד, אבל התרצן עצמו [אביי בסוגייתנו] לא סובר כך, אלא הוא סובר, שאפילו אם מוחזק לדבר אחד לא הוי חשוד על כל התורה כולה.

2.
לגבי הביטוי "אימור דאמר" יש לבדוק האם הוא משמש פתיחה רק לדחיה של הוכחה/קושיה, או שמא הוא גם מוכיח שכך הלכה. יש מקרים לכאן ולכאן.

3.
למשל, משמע מהרא"ש [בסוגיה אחרת שלא קשורה לסוגייתנו] - הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות מזוזה סימן יד :

ונראה דהלכה כר"מ כיון דר' ישמעאל ור"ע קיימי כוותיה. וכן משמע לעיל דקאמר אימור דאמר [ר"מ] מימין משמאל מי אמר משמע דאי הוי פצים מימינא הוי ניחא ליה דעביד כר"מ:

נמצאנו למדים מהרא"ש שהביטוי "מי אמר..." [שהוא הסיומת של הביטוי בפתיחה "אימור דאמר..."] משמעותו שכך ההלכה.

4.
תוס' מקשר לשיטת אביי במסכת סנהדרין שעבריין שאוכל נבלות להכעיס פסול לעדות וכשיטת רבי מאיר, אבל לא קשור לסוגייתנו, כי שם מדובר בעדות, ולא בשאר דברים - כמו בסוגייתנו לגבי בכור.