הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איכא דאמרי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לה ע"א

"מתני'. היה בכור רדפו, בעטו ועשה בו מום ה"ז שוחטין עליו.
גמ'. אמר רב פפא: לא שנו אלא שבעטו בשעת רדיפה, אבל לאחר רדיפה לא. פשיטא! מהו דתימא צעריה הוא דמדכר - קמ"ל. איכא דאמרי, אמר רב פפא: לא תימא בשעת רדיפה - אין אבל שלא בשעת רדיפה - לא, אלא אפילו לאחר רדיפה - נמי, מאי טעמא - צעריה [הוא] דמדכר."

1.
מובאות בגמרא שתי דעות מה אמר רב פפא.

2.
הביטוי "איכא דאמרי" מלמדנו שיש מסורת אחרת מה אמר רב פפא [ולא מדובר בדעות של חכמים שונים].

3.
בפשטות, מושג זה שונה מהביטוי "איבעית אימא" שמשמעותו "הסבר אחר", ולפעמים מדובר אף בהסבר נוסף שלא בא לחלוק על קודמו.

4.
בפרשנים יש מחלוקת האם יש כלל עקורני בהכרעת הדין כאשר יש "שני לשונות" – באופן כללי, וכשמדובר ב"איכא דאמרי" - באופן ספציפי.

5.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ב הלכה יא:

היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ונעשה בו מום בבעיטה זו הרי זה ישחט עליו.

הרמב"ם פוסק בפשטות כמו ה"איכא דאמרי", דהיינו, כמו דעתו של רב פפא כפי שמובאת ב"איכא דאמרי".

6.
כסף משנה הלכות בכורות פרק ב הלכה יא:

היה בכור רודף את האדם וכו'. משנה שם (בכורות דף ל"ה). ומ"ש ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם וכו'. שם תרי לישני דרב פפא ופסק כלישנא בתרא וכ"ג הרמב"ן. וכתב הרא"ש ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא
ואפשר דהיינו טעמא דאע"ג דאיסור דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ"ל:

הוא קובע שהרמב"ם אמנם פוסק כדעת ה"איכא דאמרי", אולם לא ברור מדבריו מדוע פוסק כך הרמב"ם.

6.1
לכאורה אפשר לומר, שהרמב"ם פוסק כך מפני שכעיקרון הלכה כ"לשון אחרון" [במלים אחרות, כ"איכא דאמרי"].

6.2
לפי דברי הרא"ש שמובאים ב"כסף משנה" משמע שההכרעה בין שתי הדעות שמובאות בסוגייתנו צריכה להיות לפי הכלל של "בשל תורה – להחמיר" ו"בשל דרבנן – להקל", ולכן הרא"ש יפסוק כאן כדעה הראשונה שמובאת בשם רב פפא. [ויש דיון בפרשנים האם מדובר כאן על דין דאורייתא או על דין דרבנן.] ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפה, ובהערה נז-נח.

6.3
דיון נוסף לגבי פסיקה במקרה של כמה לשונות בגמרא יש בהמשך הדף בעמוד ב, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפט.