סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב..." - שפתיו דובבות בקבר

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לא ע"ב


"... הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא, ושנייה בקדמותא מברייתא: במעשר בהמה של יתומים עסקינן, ומשום השבת אבידה נגעו בה.
רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה מיניה, אזל אמרה בי מדרשא
ולא אמרה משמיה, שמע רב ששת איקפד, אמר: מאן דעקיץ - ליעקציה עקרבא! ורב ששת מאי נפקא ליה מינה? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב +תהלים ס"א+ אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד: רבונו של עולם, יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, ואמר רבי יצחק בר זעירי: מאי קראה - +שיר השירים ז'+ וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים - ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב, אף תלמידי חכמים - כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר. מאי ברייתא? דתניא..."

 

1.
הגמרא יישבה קושיה על המשנה מדברי ברייתא, ועל זה מתייחס הקטע הנ"ל.

2.
הגמרא מביאה את תשובתו של רב ששת שמסתמך על דברי ברייתא. הגמרא מספרת שרב ששת התקשה בלילה וענה את התשובה בבוקר. לא מובן כלל עניין זה, מה הוא בא ללמדנו?

3.
שמשו של רב ששת - רב אידי - אמר את דברי רבו בבית המדרש מבלי לציין ששמע זאת מרב ששת. ורב ששת הקפיד עליו. והגמרא מסבירה מדוע היה חשוב לרב ששת עניין זה שיזכירו את ההלכה בשמו? והגמרא עונה בכמה דרשות שמדגישות את העיקרון של "...אף תלמידי חכמים - כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר", כלומר, החכם שמת "מרוויח" גם בקבר מכך שאומרים הלכה בשמו.

4.
ויש לשאול: הרי הגמרא שאלה באופן ספציפי על רב ששת "מאי נפקא ליה מינה". משמע שדווקא לרב ששת היה חשוב, ומדוע הגמרא לא מייחסת את החשיבות הזאת לכל החכמים?

5.
ועוד: האם הכלל הידוע: [מסכת מגילה דף טו עמוד א]: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" לא מספיק בכדי לחייב אדם לומר את דבריו בשם מי ששמע ממנו?

6.
ויש לשאול כאן שאלה בסיסית וכללית: הרי הרבה אמוראים אומרים בש"ס דברים בשם עצמם למרות שבפשטות הם קיבלו את הדברים מרבותיהם, ואף על פי כן לא ציינו בגמרא במפורש שהם אמרו את דבריהם בשם רבותיהם. מלבד כמובן במקומות, שנאמר: "אמר רב... אמר רב...", וכן "אמר רב... משום רב...".

7.
ואולי ניתן להסביר באופנים הבאים:

7.1
שמשו של רב ששת – רב אידי - היה בטוח שכל מי שישמע את דבריו ידע בבירור שהוא – השמש – מביא בזה את דברי רב ששת.

7.2
יש לומר שהשמש לא היה ממש תלמידו של רב ששת אלא היה השמש – המתורגמן של רב ששת, כלומר "איש טכני", שרק מסר את דברי רבו – רב ששת, ואנשים אלה חייבים לומר לציבור באופן מפורש ממי הם מצטטים את הדברים, לעומת מי שמוגדר כתלמיד שהוא לא חייב ממש להביא בשם רבו – אלא "רק" להביא גאולה לעולם!

7.3
אפשרות נוספת שנראית סבירה: בסוגייתנו מדובר במקרה מיוחד במינו. הסיפור בגמרא הוא, שרב ששת התקשה בלילה ומצא תשובה בבוקר מלמדנו משהו. כנראה, שרב ששת נתן דגש מאד מיוחד על דין זה, ולכן דווקא פה ודווקא הוא הקפיד על שמשו – רב אידי - על כך, שלא ציין את שמו על מימרא זו.

7.4
ולגבי הענין של הלילה ראה "זריחת השני", בבא קמא, ב, עמוד 29, שמובא בשם רש"י שבבוקר מתבהר הענין שאומרים בערב.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר